שוטף ומתמלא: 09.12.07

The PeaceMaker

משחק מחשב חדש מבית מרכז פרס לשלום

הצלחתי לעשות שלום בין הישראלים לפלסטינים. סעיב עריקאת, נציג הרשות, טען שאת השלום אפשר להביא תוך חצי שעה (ראיון עם מוטי קירשנבאום לקראת ועידת אנפוליס); שבעצם המתווה ידוע מראש, מתווה קלינטון (שתי מדינות עם תיקוני גבול וירושלים מחולקת). אז לי זה לקח שעתיים, בעצם שנתיים. הבאתי את השלום ב-2009. ראיתי את הרכבת המהירה חוצה את הדרך בין עזה לגדה במעבר הבטוח. יצרתי שיתוף פעולה בין חקלאים פלסטינים ישראלים וירדנים. אנחנו מתכננים אזור חקלאי אורגני בין שלוש המדינות. ירושלים היא עיר הבירה של כולם. הפלסטינים בשמיים.

איך עשיתי את זה? כמנוי של עיתון הארץ קיבלתי, לקראת ועידת אנפוליס, משחק מחשב מבית היוצר של מרכז פרס לשלום. בפתיח המשחק, מוגשת סקירה של הסכסוך משנת 1922 ועד סוף 2007. מבין שתי אפשרויות שהוצבו בפני, להיות המנהיג הישראלי או הפלסטיני, בחרתי בראשונה. המטרה שהוצבה בפני הייתה להוריד את סף האלימות, לספק תחושת ביטחון לאזרחי ישראל ולשפר את הכלכלה. בנוסף התבקשתי להקל על החיים בשטחים הכבושים ולחתור להסכם שלום. הכלים שעמדו לרשותי נעו בין סיקולים ממוקדים, שימוש בחיל אויר, מעצרים, עוצר לדיכוי הטרור (המקל); פתיחת מחסומים, מתן אישורי עבודה לפועלים פלסטינים בישראל, שיתופי פעולה כלכליים ותרבותיים כצ'ופר למלחמה של הרשות בטרור (הגזר). בנוסף, יכולתי להרחיב או לפרק התנחלויות וליזום פעולות לשיפור הכלכלה, כמו הורדת מיסים או עזרה לקשישים.
בזירה הבינלאומית פעלתי מול ארה"ב (תמיד שיתפו איתי פעולה), האו"ם (לרוב היו סקפטיים ביחסם לפעולתי) והאיחוד האירופי (לא עזרו במיוחד).

המשחק מורכב. ראש הממשלה צריך להגיע ל- 100% תמיכה בדעת הקהל הישראלית והפלסטינית. אם ירדתי מתחת למינוס 70 נקודות, הפסדתי, המשחק נגמר והלכתי לעשות לביתי. לא בכדי לקח לי שנתיים לסיים את הסכסוך. היה מאוד קשה לספק ביטחון לישראלים ורווחה לפלסטינים על בסיס חוקי המשחק (שתאם אירועים אמיתיים שקרו בשטח).

כאשר צ'יפרתי את הפלסטינים מדד התמיכה של הציבור הישראלי ירד פלאים, והפלסטינים, הם אף פעם לא הסתפקו במחוות שלי ורצו עוד. בגללם כמעט והתפרקה לי הממשלה. כבר ביום שנכנסתי לתפקיד היה פיגוע התאבדות גדול. נהרגו 18 אזרחים ו-40 נפצעו.

בהתחלה באתי בטוב, פניתי לראיס (אני חושב שמדובר באבו מאזן) ותבעתי שיעשה משהו נגד החמושים (כאשר אני במינוס 20 נקודות במדד הישראלי). הוא אמר שיש לי חוצפה לבוא ולבקש כזה דבר אחרי שהרסתי את מנגנוני הביטחון. הצעתי לעזור לבנות אותם מחדש, וחטפתי על הראש גם ממנו וגם מהימין. הגעתי למינוס 30 במדד הישראלי. אז הוספתי מחסומים וביצעתי איזה סיכול ממוקד נגד חוליית תנזים (השתדלתי לא להפעיל במשך המשחק את חיל האויר בכדי לא להרוג חפים מפשע). במדד הישראלי עליתי למינוס 10 ואצל הפלסטינים ירדתי למינוס 20. בכדי לייצב את המצב, נתתי נאום באנגלית בעד השלום (הפרשנים לא התלהבו), פניתי לבוש לעזרה במו"מ ואישרתי כניסה של 5,000 פועלים פלסטינים. המתנחלים השתוללו, הרגעתי אותם ויזמתי הורדת מיסים בכדי לעודד את הכלכלה. עליתי ב-5 נקודות בשני המדדים הישראלי והפלסטיני.

ביזבזתי חצי שנה רק בכדי להבין מה השיטה לשלטון יציב. המסקנה: להילחם בטרור כאילו אין שלום, ולחתור לשלום כאילו אין טרור!

שנתיים התנהלתי בין חיסולים ממוקדים לפירוק היאחזויות לא חוקיות, קבלת סיוע אמריקאי וייצוב שלטון הראיס הפלסטיני ע"י שיקום הכלכלה בשטחים. הכנסתי די הרבה פועלים פלסטינים לתחומי ישראל.

כעבור שנה וחצי כבר קבלתי תמיכה של למעלה מ-50% בשני הצדדים. יכולתי להרשות לעצמי להבליג על פיגועים פה ושם, כי הכלכלה הייתה יציבה ולציבור הפלסטיני היה מה להפסיד. אבו מאזן קיבל כנפיים והתחיל לטפל בחמושים. כשחיברנו את הרכבת בין עזה לגדה החמאס נשבר, והבנתי שאנחנו דוהרים על הפסים ואין דרך חזרה. התחלתי לפנות התנחלויות, הכתומים השתוללו, דיכאתי אותם ביד קשה. כמה שרים קפצו, השמאל הציוני נתן לי גב להמשיך. הוספתי סיורים משותפים כדי להעלות את תחושת הביטחון, ועליתי כבר ל-80%. קיבלתי הודעה שבשכם אנשים התחילו לחייך. הייתי באופוריה. הסכמתי להכניס 100,000 פליטים פלסטינים לתחומי ישראל, ושחררתי אסירים עם דם על הידיים. להפתעתי לציבור הישראלי זה לא ממש הזיז. הגעתי לסוף. לא הייתי צריך אפילו להתמודד עם חלוקת ירושלים. קיבלתי הודעה על המסך שהיא כבר חולקה, ותודה רבה שהבאתי את השלום. עכשיו הציעו לי לשחק את הצד השני (הפלסטיני).

בתור הנשיא הפלסטיני הייתי קטסטרופה. את המשחק התחלתי בלי תקציב. במשך כל המשחק דפקתי על דלתות הקהילה הבינלאומית והערבית בבקשות סיוע, שלרוב לא קיבלתי. הכי חארות היו המצרים. האמריקאים לא הסכימו ללחוץ על ישראל, וישראל לא הסכימה להוריד מחסום אחד. האירופים שיחקו משחק כפול ובקושי תרמו. הייתי קבצן. מעולם לא הצלחתי לספק את רצון עמי הכבוש ואת זה של הקהילה הבינלאומית בו זמנית. לא פלא שבמציאות תנועת חמאס תפסה את השלטון בסערה גדולה.

אם המשחק The peacemaker ניסה לדמיין מציאות, אזי מצבנו לא משהו. בכדי להחזיק מעמד הייתי צריך להיות הכלאה בין שרון ליוסי ביילין עם נטייה להשקפות ביטחוניות. החברה הישראלית בבסיסה היא ימנית ונקמנית. למרות שהצלחתי להוריד את כמות הפיגועים, קשה היה לשכנע את הציבור בישראל לתת משהו לפלסטינים. במציאות ראש הממשלה לא היה שורד את השנתיים הללו והממשלה שלו הייתה מתפרקת לאור הקואליציה הימנית-ביטחונית שמספק המשחק. לא ספרתי כמה פלסטינים חפים מפשע מתו בעקבות פעולותיי הביטחוניות. אני מניח שאת המשחק סיימתי עם המון דם על הידיים.

דווקא הניסיון לפשט את המציאות לידי משחק מחשב מגלה כמה אמיתות מטרידות. במשך כל השנתיים הללו לא ניהלתי מו"מ מול הפלסטינים. כל פעולותיי היו חד צדדיות. להבנת מרכז פרס (והממסד הישראלי), לפלסטינים אין מה להציע לפיתרון הסכסוך. הם רק צריכים לשמור על מה שהם מקבלים, כסף, ערים, אסירים וכו'. עפ"י מרכז פרס לשלום שם המשחק הוא יציבות כלכלית וביטחונית בצד הישראלי. במידה וראש הממשלה מספק את שני התנאים הללו (עפ"י המשחק), הציבור הישראלי יהיה פתוח לויתורים.

אלא שועידת אנפוליס מספרת סיפור שונה. הכלכלה הישראלית אכן פורחת, האבטלה ירדה לאחוזים בודדים, ישנה יציבות ביטחונית, ועדיין הצדדים מתקשים להגיע למסמך עקרונות משותף. אולמרט, במקום להוריד מאחזים מלבין אותם. הממשל האמריקאי הוא פרו-ישראלי בעליל, ואינו יכול לשמש מתווך הוגן בין הצדדים. מעורבות ארה"ב במזה"ת, על פי The peacemaker, היא חד צדדית לחלוטין.

הנשיא הפלסטיני מחוסר עמוד שידרה, ואינו יכול לבצע שום מהלך כלכלי מדיני בלי אישור של גורם חוץ. מנקודת המבט של הנשיא הפלסטיני, הקהילה הבינלאומית והערבית משתמשות במצוקתו הכלכלית של העם הפלסטיני בכדי ללחוץ עליו להילחם בחמאס ולהגיע לפשרות.
כאשר סוף כל סוף מגיעים לסיום המשחק (מי שהצליח), מגלים שהמדינה הפלסטינית כבולה כלכלית לישראל ע"י הסכמי סחר חופשי ופרוייקטים משותפים. במונחים של כלכלה גלובלית פירוש הדבר, שישראל תספק את ההון והידע והפלסטינים את כוח האדם הזול.

הפער שבין המשחק למציאות הוא שהמרחב של המדינה פלסטינית לצד מדינת ישראל הולך ומצטמצם לכדי אי יכולת חלוקת השטח ופה נגמרים המשחקים.

www.etgar.info/he/article__78/the_peacemaker
21.11.2008, 18:11