גליון 20, ינואר 2007

תוכנית ויסקונסין

ההודעה על השינויים שמבקש שר העבודה והרווחה, אלי ישי, לערוך בתכנית ויסקונסין (מהל"ב), עוררה גל של תגובות. מצד אחד, הפרשן הכלכלי סבר פלוצקר, ממעריצי התוכנית, התנבא שהרפורמה המתוכננת תכשיל את "מהפכת הרווחה של קלינטון", ותהפוך את ישראל למדינה היחידה בה נכשל ישום התוכנית (ידיעות אחרונות, 4.10.06). מהצד השני, משתתפי התוכנית, החלו להשתעשע ברעיון שהיא עומדת להסגר, ומאבקם נגד התוכנית יוכתר בהצלחה.

למעשה, לא הספדיו של זה ולא צהלותיהם של אלה, באים במקומם. כל הסימנים מעידים על כך, שהשינויים עליהם הכריז אלי ישי, גם אם יתקבלו במלואם, אין משמעותם סגירת התכנית. להיפך, הם נועדו להכשיר את הקרקע להרחבתה המתוכננת. ואכן, במסמך שהפיץ משרד התמ"ת וטרם פורסם נאמר שלאחר שיאושרו ההקלות תורחב התוכנית לאזורים נוספים, ותוארך תקופת הניסוי בשנה נוספת. מכאן שגם איומי הפרישה של החברות המפעילות, בשל ההקלות שינתנו למשתתפים במסגרת הרפורמה הצפויה, אינם יותר מזריית חול בעיניים.

השר ישי מציע לפטור מהשתתפות בתוכנית כרבע ממשתתפיה הנוכחיים. הפטור ינתן למי שבעבר נחשבו כבלתי ניתנים להשמה (בנ"לים): אנשים הקרובים לגיל פרישה, חולים ומובטלים כרוניים, וכן אמהות חד הוריות לילדים קטנים. אלה נאלצים כיום לבלות לשווא שעות ארוכות במרכזי מהל"ב, שאינם תורמים להם מאומה; להשתתף בקורסים שרמתם ירודה; כשהסיכוי לשלבם בעבודה הוא ממילא אפסי. החברות המפעילות רק מייחלות שמגזר זה של בנ"לים יתייאש ויפרוש מהתוכנית, כדי שהן תוכלנה להצהיר על הורדת מכסת מקבלי הקצבאות, ותזכנה בבונוסים השמנים שהובטחו להן.

ההקלות שמציע השר לבנ"לים עשויות אמנם לצמצם את מתח הרווחים המיידי של החברות, אבל יבטיח את יציבות התוכנית. במקום אותם בנ"לים, יפנה אליהן המוסד לביטוח לאומי מקבלי הבטחת הכנסה אחרים, שכן מתאימים לעבודה. אם השמתם של אלה במקומות עבודה תצלח, החברות תזכינה בבונוסים שלהן. בנוסף, הרפורמה כוללת הרחבת התכנית והקמת מרכזים נוספים, שיחליפו את שירות התעסוקה בכל הארץ. משמעותה המעשית של הרחבה זו היא הזרמת מיליונים רבים לכיסיהן של החברות המפעילות. אז למה להן לפרוש?

השר אלי ישי, מצליח בקושי לצעוד בין הטיפות. מחד הוא מופיע בראש חוצות כמגינם של הנזקקים, וכמי שמחוייב לציבור הנפגע מהקיצוץ בקצבאות. מאידך, הוא מחויב למדיניות הניאו- ליברלית של ממשלת אולמרט, ואינו מתכוון לגלות לספסלי האופוזיציה בשל בעיה פעוטה כמו תוכנית ויסקונסין. תוכנית זו משתלבת היטב במדיניות הכלכלית של ישראל, ששמה לה מטרה לצמצם בהוצאות המדינה. התקציב החדש שיאושר בקרוב, אינו מציב את הפחתת שיעורי האבטלה ויצירת מקומות עבודה כמטרה. לעומת זאת הוא מציין כמטרות קיצוצים בהוצאות, והפחתת הגירעון. הפחתת שיעור מקבלי הקצבאות היא הקריטריון היחיד לפיו ימדדו כישלונה או הצלחתה של התכנית.

לא כמו באמריקה

זהו גם ההקשר שבו צריך לבחון את "מהפכת קלינטון", שיושמה בארה"ב בין 1996 ל-2003. אם מסתכלים על הרפורמה האמריקאית בעיניים של כלכלנים ניאו-ליברליים, שבוחנים את השפעתה על כמות מקבלי הסעד, ועל העליה בכמות ההכנסות, הרי שהיא הצלחה מסחררת. מאז חוקק בשנת 1996 "חוק האחריות האישית וההזדמנות לעבוד", נגרעו מרשימת מקבלי הסעד בארה"ב כשבעה מיליון איש. יותר מ-60% מהם מצאו מקום עבודה.

אך אם בוחנים את המטרה המוצהרת של הרפורמה - לשפר את מצבם הכלכלי של עניי ארה"ב - הרי שהיא כישלון. חוקרים רבים מסכימים כי מצבם של רוב העניים המרודים בארה"ב גרוע היום יותר מאשר היה לפני הרפורמה. תוצאות התוכנית נבדקו על פי ארבעת הקריטריונים הבאים: מספר הנתמכים, תעסוקה, שכר והכנסה כוללת, ותחזית כלכלית ארוכת טווח למשפחות שהיו בעבר נתמכות סעד. כל אחד מהקריטריונים הללו הצביע על אי הצלחתה של התוכנית ("'תכנית ויסקונסין' האמריקאית נכשלה", ג' לארי בראון ולארי ו. ביפרמן, בתרגום לעברית http://www.adva.org).

את המשמעות היומיומית של כישלון התוכנית ניתן ללמוד מהתיאור הבא: "מרבית האנשים שהוצאו מרשימת מקבלי חבילת הסעד אינם מוצאים עבודה במשרה מלאה או למשך תקופה של שנה תמימה. נכון שאם מסתכלים אך ורק על ההכנסה השנתית הממוצעת שלהם, מתברר שהיא גבוהה יותר מסך ההטבות שקיבלו בעבר מלשכת הסעד... יחד עם זאת, כאשר לוקחים בחשבון את כל ההוצאות הנלוות ליציאה לעבודה (תשלום לגן ילדים, עלות הנסיעות ועלות הביגוד), מתברר כי מצבן של משפחות עניות אלה הורע. מאחורי "ההצלחה" של הרפורמה מסתתרת מציאות של מיליוני משפחות, שקודם לכן התקיימו מחבילת סעד, ואשר כיום נכנסות ונפלטות משוק העבודה, ומיטלטלות ממשרה אחת בשכר נמוך למשרה אחרת בשכר נמוך. אחדות מהן בהחלט מצליחות, אך מרביתן נכשלות"
("הוציאו אותן מרשימת הזכאיות לחבילת הסעד", שרון הייז, בתרגום לעברית http://www.adva.org)

גם אם נניח שהנתונים על עליה בשיעור המשתתפים החדשים בשוק העבודה האמריקאי נכונים, הרי שצריך לבחון אותם בקונטקסט הכלכלי ששרר בארה"ב באותה תקופה. לקראת סוף שנות ה-90, נכנסה ארה"ב לתקופה של צמיחה כלכלית, שהובילה לעליה במספר מקומות העבודה במשק. סביר להניח, שגם לולא הרפורמה, היינו רואים עליה בשיעור ההשתתפות בשוק העבודה, וירידה במספר מקבלי הקצבאות.

בישראל, לעומת זאת, התוכנית מיושמת בקונטקסט של משק שלא מייצר מקומות עבודה חדשים. בעיה זו בולטת בעיקר בשכבת העובדים בעלי ההשכלה הנמוכה. השוואה של שיעורי האבטלה בשתי המדינות מגלה שבארה"ב היה שיעור האבטלה בזמן ישום הרפורמה נמוך מארבעה אחוז. בישראל שיעור האבטלה בשנת 2004, שנת תחילת יישום התכנית, עמד על יותר מעשרה אחוז. גם כיום הוא עומד על כתשעה אחוז.

נייר עמדה שהכין צבי אקשטיין בשנת 2005 עבור הועדה לרפורמה כלכלית-חברתית בישראל, מתייחס למספר בעיות מבניות מהן סובל המשק הישראלי. אקשטיין משווה את נתוני המשק הישראלי לאלה של מדינות OECD (30 המדינות המפותחות בעולם). כך למשל הוא מראה ששיעור ההשתתפות של גברים בכוח העבודה בישראל נמוך בשישה עד שמונה אחוזים מהשיעור המקובל במדינות OECD. העובדים הזרים הזמניים מהווים כעשרה אחוז מהמועסקים במשק הישראלי, לעומת שניים עד שלושה אחוזים במדינות OECD. מנתונים אלה אפשר להסיק, שגם אם נכון מה שטוען פלוצקר, שתוכנית ויסקונסין הצליחה במדינות אחרות, אין זה אומר שהיא יכולה להצליח בתנאים בהם נתון שוק העבודה בישראל.

ואכן, אין זה סוד שהחברות המפעילות מתקשות למצוא מקומות עבודה למשתתפי התוכנית. בצר להן הן נאלצות למצוא דרכים אחרות כדי לצמצם את רשימת מקבלי הקצבאות. עדויות שהגיעו לפעילי עמותת מען, המבקרים במרכזי מהל"ב במסגרת פרויקט "ויסקונסין ווטץ'", חושפות חלק משיטות העבודה של מפעילי התוכנית. רבים ממשתתפי התוכנית נשלחים לעבודות זמניות, באמצעות קבלני כח אדם. בין היתר, משתתפים הופנו למשרות שלא היו ולא נבראו, או שעשרות מהם נשלחו להתראיין לאותה משרה. בנוסף, החברות המפעילות אינן מעניקות הכשרה מקצועית בתחומים בהם יש דרישה לעובדים כמו מקצועות המתכת או מחשבים.

סיסמת התוכנית: "מהבטחת הכנסה לעבודה בטוחה", איננה אלא מס שפתיים. תוכנית ויסקונסין כיום, אינה יותר מתוכנית ליאוש העובדים ולהחלשתם. אם השאיפה היא, כפי שטוענים תומכי התכנית, להחזיר לעבודה את ערכה משכבר הימים, ולגמול אנשים מהתלות בקצבאות, צריך היא לשנות את הקונספציה מקצה לקצה. צריך ליצור מקומות עבודה חדשים, ולאכוף את חוקי העבודה במקומות הקיימים. צריך להעלות את שכר המינימום לרמה שתאפשר לעובדים לחיות בכבוד. צריך להפסיק לייבא לכאן עובדים בתנאי עבדות, ולצמצם את מספר העובדים דרך חברות כח אדם וקבלני משנה. צריך להחזיר לעובדים ולעבודה את ערכם ומעמדם מפעם.

www.etgar.info/he/article__62/תוכנית_ויסקונסין
21.11.2008, 17:11