מילות מפתח: מאמר מערכת, עזה

ההדים שיצר דו"ח וינוגרד גוועו לאיטם, כשהם מותירים אחריהם צרימות של דיון פוליטי ציבורי מפוספס. עיקר החיצים של הועדה הופנו כלפי הדרג המדיני והצבאי, שלא ביצעו את מלאכתם כיאות, לטענתה. כלומר, לא הצליחו לחסל את הכוח הצבאי של חיזבאללה, לא כתשו מספיק את דרום לבנון, ולא הפעילו את מלוא הארסנל השמור בישראל לדיירי המזרח התיכון שאינם יהודים.

את הסיבה האמיתית ל"כישלון מלחמת לבנון השניה" לא חשף הדו"ח. מדיניות ההתנתקות אותה אימצה ישראל במהלך העשור הנוכחי, היא שיצרה את הנסיבות שעמדו בעוכריו של המהלך הצבאי בלבנון. החל בהתנתקות של ברק מלבנון, וכלה בהתנתקות של שרון מעזה, ישראל מבצעת פעולות חד צדדיות בעלות אופי מעוות, שאת תוצאותיהן אנחנו אוכלים היום, ועוד לא טעמנו, כנראה, את המנה העיקרית.
ההסתבכות ארוכת השנים של ישראל בדרום לבנון, יכולה הייתה להיפתר באמצעות הסדר מדיני עם סוריה, וסגירת התיק הלבנוני. ואולם, בשנת 2000, החליט ברק על נסיגה חד צדדית, שהותירה בלבנון פצצת זמן מתקתקת. הניסיון שלו להשיג הסכם אינסטנט עם הפלסטינים, נכשל גם הוא בועידת קמפ דיויד, והוביל לפרוץ האינתיפאדה השניה. ואז, לאחר חמש שנים עקובות מדם, החליט שרון על ההתנתקות החד צדדית מעזה.

המהלכים החד צדדיים הללו אינם נשענים על משנה פוליטית סדורה, אלא ניזונים מהרצון של מנהיגי ישראל להעניש. ברק ביקש להעניש את אסד על כך שלא קיבל את הצעותיו הנדיבות שנמסרו לאחרון בפגישה עם קלינטון במרץ 2000 בג'נבה. ואילו שרון ביקש ללמד את הפלסטינים לקח על כך שלא הצליח לדכא את האינתיפאדה, וזאת באמצעות סגירתם ובידודם ברצועה תוך כדי התנערות מאחריות לעתידם.
לא פלא שמהלכים אלה פעלו במסלול של בומרנג. הלבנונים והפלסטינים נפגעו קשה, והתאוששותם אינה נראית באופק, אך גם ישראל שילמה מחיר יקר. הסורים, שנאלצו לעזוב את לבנון לאחר נסיגת ישראל, הותירו אותה בחוסר יציבות קטלני. עד היום לא מונה בלבנון נשיא חדש, לאחר שהנשיא האחרון סיים את תפקידו לפני כחודשיים. ברצועת עזה סילקה חמאס את פתח מהשילטון פעמיים בתוך שנתיים. בפעם הראשונה באופן דמוקרטי, כאשר אסמאעיל הניה זכה בבחירות לראשות הממשלה; בפעם השניה תוך כדי אלימות קשה ומיני מלחמת אזרחים, בתגובה לניסיון של פתח להפיל את ממשלת הניה באמצעים צבאיים.

חמאס ופתח פועלים מתוך אינטרסים פוליטיים צרים ביותר, שאינם קשורים לצרכים ולרצון של עמם. תנועת חמאס נשענת על ציר אירן-סוריה, ובמידת מה על סעודיה; ואילו הפתח קשר את גורלו בציר הישראלי-אמריקאי, ושאר המדינות הערביות הפרו מערביות, דבר שמאפשר לה לקיים סמי-שלטון בגדה המערבית.
וכך, במקום שישראל תתנהל מול בעיה פלסטינית אחת, צצו מולה שתי בעיות פלסטיניות, שתי ממשלות פלסטיניות, שני אזורים גיאוגרפיים נפרדים, שני משברים ללא פתרון. הסיסמא הישנה של שתי מדינות לשני עמים כבר אינה רלוונטית, כאשר במציאות קיימות למעשה שלוש מדינות לשני עמים. הבעיה הפלסטינית חוזרת ומתדפקת על דלתות ישראל פעם ועוד פעם. גם כאשר מאות אלפי עזתים מורעבים מפילים את החומה לכיוון מצרים, חיילים מצריים משלחים אותם בליווי ירי, חזרה לאחריותה של ישראל. אם נדמה את המצב שנוצר למנהרה, אזי האור שבקצה הוא אורו של פיצוץ, שחושף את חלום הבלהות הדמוגרפי של ישראל.

איך שלא נסתכל על כך, אנו נתונים במבוי סתום. הערבים אזרחי ישראל קיבלו מסר חד צדדי, כאשר היועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, קבע כי אין להעמיד איש מהאחראים על הרג 13 אזרחים ערבים, והעניק לגיטימיות למתקפה שכוונה נגדם בשנת 2000. גם האתגר המדיני נגוז. מישהו זוכר את אנאפוליס? ואת ביקור בוש בירושלים? ממשלת אולמרט בונה את כוחה על חוסר מעש. אין היא יכולה להיכנס לעזה, וגם שלום עם אבו מאזן אינו בא בחשבון. כל שנותר לה הוא להמשיך לנהל את הכלכלה הישראלית לטובת המאיון העליון. אבל גם לו כבר נמאס. המגדלים הפורחים בתל אביב והצמיחה במשק, מעוררים את תאבונם של עשירי ישראל. השוק המקומי המצומק והמפורט, והשלום שמבושש לבוא, רק מעודדים אותם לעוף למחוזות אחרים, ראו מקרה לב לבייב, הסנונית הראשונה.

בחזרה לועדת וינוגרד, מה זו ביקשה בסך הכל? שמירה על יציבות שלטונית בישראל, או כפי שהגדיר זאת חבר הועדה הסורר פרופסור יחזקאל דרור: "אני מעדיף את ברק ואולמרט על פני נתניהו". הבחירה בין נציגים סולידיים של הקשר הון-שלטון, לבין הנציג הקיצוני יותר של הקשר הזה, היא חלק מהמשבר בו נתונה ישראל. לא משנה מה יהיו תוצאות הבחירות לכנסת, הברירות ידועות מראש, והמצביעים מוסיפים לבחור ביניהן באחוזי הצבעה הולכים וקטנים.

הפתרונות הניצבים בפני ישראל ברורים. הפתרון הקלאסי, החזרת השטחים ופינוי כל ההתנחלויות, נראה היום מסובך מתמיד עקב קיומן של שתי ישויות פלסטיניות שונות. אם לא יתקבל הפתרון הזה, ישראל תיאלץ להכיל לתוכה את הפלסטינים, זהו הפיתרון השני, שמקבל לאחרונה יותר ויותר ממשות. זהו פתרון של מדינה אחת דמוקרטית, שטומן בחובו את הפוטנציאל להיעלמות תופעות הכיבוש, הדיכוי, ההרג ההמוני והעוני.

תוכן

הוספת.
תגובה חדשה.