|
|
מאת 
הדס להב
מילות מפתח: אמנות פלסטית
שמעון צבר, אמן, סופר ומשורר, מו"ל מגזין אתגר נפטר בלונדון, 19 במרץ 2007
בקיץ 2006, בעיצומה של המלחמה המיותרת האחרונה של ישראל, ביקרנו את שמעון צבר בביתו בלונדון שבו חלק את חייו במשך יותר מ-30 שנה, עם בת זוגו יהודית דרוקס. ההתעניינות, ההומור והלהט הבלתי נדלה, שגילה בפגישה אחרונה זו, ביחס לכל מה שקורה באזורנו, עמדו בסתירה מכאיבה לגופו שהלך ונחלש.
שמעון היה אמן מוערך, סופר, משורר, חוקר טבע וגם פועל בניין. בעינינו, עם זאת, הוא יזכר תמיד כמהפכן ואוהב אדם. זה שהופיע, מבלי שהתבקש, בעיצומה של מתקפה חסרת רסן שניהלו השלטונות הישראליים נגד חברי "דרך הניצוץ" ועיתונם, בשנת 1988, והציע את עזרתו שלא היה לה תחליף. זה שידע להבחין בתוך השחור של הכיבוש, בקרן אור קטנה של אחווה אמיתית בין יהודים וערבים, ועבר את כל הדרך מאנגליה לישראל כדי לתמוך ולעודד. לדבריו, זו היתה הפעם הראשונה שהרגיש צורך לבקר בישראל, לאחר שהיגר ממנה בעקבות מלחמת ששת הימים, ולאחר שהתייאש מלחכות לצמיחתה של תנועת התנגדות לכיבוש.
בהמשך, הוא ייסד, יחד עם מערכת "דרך הניצוץ" שנסגר על ידי ממשלת ישראל, את המגזין "אתגר", ושימש כמו"ל שלו עד יום מותו. מאמרים ושירים פרי עטו, כמו "ספר תורת המפלות והתבוסות השלם" שיצא לאור בהוצאת עם עובד בשנת 1995, ראה אור לראשונה מעל דפי אתגר כשפורסם בהמשכים כבר בשנת 1991. למרות חילוקי הדעות שנתגלעו לא אחת בינו לבין חברי המערכת, הוא מעולם לא ניסה לכפות את דעתו. האמון העמוק שרכש לנו, התבטא בכך שהוא הקפיד לשמור על האוטונומיה המלאה של אלו שנלחמים, לדעתו, את המלחמה הנכונה.
שמעון מעולם לא הסתיר את שנאתו ללאומנות היהודית ולציונות. בשיריו הוא מכה בחברה הישראלית המתבהמת ללא רחם "ובלילה מזדיינים בשקט / עם מצפון נקי, שקט וטהור. / כי איש לא מקשיב לבכי / הבוקע מעומק הבור." ("שיר מולדת", 7.5.89, מתוך הקובץ "שירי חרפת כיבוש" בהוצאת המחבר).
ההתנגדות לכיבוש, עם זאת, לא התחילה אצל שמעון ב-1967. מיד לאחר מלחמת העצמאות ב-1948, הובל שמעון, יחד עם טובי האמנים הישראלים באותה תקופה, לכפר הנטוש עין-חוד (שנקרא לימים עין-הוד) והוצע לו לבחור את אחד הבתים. "שאלתי אותם, איפה האנשים שגרו כאן?" אהב שמעון לספר, "כשאמרו לי שהם ברחו, אמרתי שאני לא אגור בבית של מי שגירשו אותו".
האינטרנציונאליות שלו היתה טוטאלית וחסרת פשרות. בשנות ה-80', כשנשאל על ידי עיתונאי ישראלי, כיצד לדעתו ניתן לפתור את הבעיה היהודית, הוא השיב "אם הבעיה היהודית היא הבעיה כיצד לחיות כבני אדם בנחת ובשלווה, אז אין כל קושי לפתור אותה, מפני שזו בדיוק גם הבעיה של הפלסטינים. אבל אם בעיית היהודים היא כיצד לחיות כגזע עליון ולשעבד אחרים, לזה אין פתרון אחר מהמצב הקיים היום".
בשנות גלותו עבד שמעון כפועל בניין, עד צאתו לפנסיה. משום כך אולי הרגיש קרבה כה גדולה לחברי מפלגת הפועלים דע"ם. לא אחת תרם מציוריו כדי לממן את פעילותנו למען מעמד הפועלים. במערכת הבחירות האחרונה הוא שלח לאתר דע"ם את המסר הבא: "קראתי את המצע של דע"ם ואני מסכים אתו. עוד יותר מהמצע, עשה עלי רושם הראיון עם אסמא אגבארייה שפורסם ב"הארץ" ב-2 במרץ (2006). כשהיא נשאלה כמה חברים יהודים וערבים יש לדע"ם, היא ענתה שבדע"ם לא סופרים לפי יהודים וערבים, וזה מצא חן בעיני. אם יש איזה שהוא סיכוי להשפיע אפילו קצת, ולשנות את אופיה הלאומני והרצחני של מדינת ישראל, צריך לנסות. חוץ מזה הגיע הזמן לצעוד לקראת צדק חברתי וסוציאליזם". 
www.etgar.info/he/article__14/שמעון_צבר_–_מהפכן_ואוהב_אדם_1926-2007
20.08.2008, 21:08