גליון 18, פברואר 2006

גם אירופה בונה חומת הפרדה

"קל יותר להגיע לגן-עדן מאשר לאירופה". קונצנזוס סרקסטי שורר בקרב אלפי פליטים המנסים להגיע לאירופה תוך חציית ה"אסטרצ'ו" (מצר גיברלטר), 12 ק"מ בלבד, המפרידים בין צפון אפריקה לחופי ספרד.

מרחק קצר זה מפריד בין שני עולמות. כאן העני מכל, שם העשיר מכל. הים התיכון, המכשול האחרון בדרך לאירופה, הוא גם המסוכן שבהם. רבות הספינות השבריריות, המאולתרות ולעתים העמוסות יתר על המידה, המתהפכות בים הסוער או נחבטות הצידה בשובל אוניות ענק המפליגות בנתיב הצפוף. באומדן גס מנו משרדי ההגירה של האיחוד האירופי 233 בני אדם שטבעו מול חופי הים התיכון בשנת 2004. מספר המקרים הלא ידועים גדול, ככל הנראה, בהרבה. במהלך 12 השנים האחרונות תיעדה הרשת העצמאית לפעולה בין-תרבותית, "יונייטד" (http://www.united.non-profit.nl), יותר מ-6,700 פליטים ומהגרים שמתו בניסיון להגיע לאירופה – רובם בין אפריקה לספרד, במיצר גיברלטר, סביב מלטה ובדרך לאיטליה. רבים טובעים בים התיכון בטרם יגיעו לחופי אירופה. ככל הנראה רק גופה אחת מכל שלוש נמצאת בסופו של דבר.

פתחי מילוט אחרונים

בתקווה להיחלץ מהתנאים המחפירים השוררים בארצות מוצאם, על פי רוב במרכז אפריקה, יוצאים לדרך עשרות אלפי בני אדם בכל שנה. כשהם מגיעים לבסוף למרוקו, הם לא מוכנים עוד לשוב על עקבותיהם. החשש למות מחוויר מול הרצון להגיע לשטח ספרד, בה הם רואים את "הארץ המובטחת".
אלה שמצליחים לחצות את ה"אסטרצ'ו", מקווים למצוא מקלט ועבודה באחת ממדינות אירופה. הדבר יספק פרנסה לא רק למהגרים עצמם, אלא אף למשפחות שלמות שנותרו בבית. בהתחשב בחוקי ההגירה הנוקשים, אפילו חיים "לא חוקיים" הם משאת נפשם של רבים.

ביצור מחדש של הגבולות

הכלכלה הספרדית נהנית במיוחד מכוח העבודה הזול של המהגרים. עד לא מזמן הותירה ספרד כמה פרצות להגירה לא חוקית, כדי לספק את דרישת השוק לכוח עבודה זול.
מאז הסכם שנגן (*) מחוייבת ממשלת ספרד למדיניות ההגירה האירופית המחמירה. בשנת 2001 חוקקה ממשלת הימין בראשות אסנאר, חוק המהדק את הצעדים הננקטים נגד מהגרים לא חוקיים, והממשלה הסוציאל-דמוקרטית החדשה ממשיכה לאכוף אותו עד היום. בד בבד, בהשגחה אירופית, החלה ספרד לפתח מערכת טכנולוגית מתוחכמת של אבטחת גבולותיה בדרום: SIVE. עד כה השקיעה ספרד 106 מיליון אירו ב-SIVE, וזו תעלה עוד 130 מיליון אירו עד השלמתה ב-2008.

התוצאה תהיה פריסתה של מערכת אבטחה ומעקב אלקטרונית מתוחכמת לאורך גבול ספרד, העומדת בסטנדרטים צבאיים. המערכת כוללת מכ"ם נייח ונייד, ומצלמות המותאמות לראיית לילה, המשגרים מידע 24 שעות ביממה, ל-55 תחנות בקרה ממוחשבות. שלב הניסוי כבר הוכיח את יעילותה של המערכת. ב-2004 רק 4% מסירות הפליטים המזוהות הצליחו לחמוק מהמערכת (לשם ההשוואה: מערכת האבטחה הרגילה החמיצה 22% מהן). אבל זו רק תחילתו של מיזם אירופי רחב יריעה, שנועד לסגור את אירופה לחלוטין בפני מהגרים מאפריקה.

תוכנית המחנות הגרמנית

בפגישה של שרי הפנים והמשפטים של האיחוד האירופי בסכוונינגן שבהולנד, באוקטובר 2004, שר הפנים (היוצא) הגרמני, אוטו שילי (SPD), הציג בפני עמיתיו טיוטה הנפתחת בכותרת העמומה: "הגנה אפקטיבית לפליטים, מאבק אפקטיבי נגד הגירה לא חוקית". במאמרו הוא מנסח "פתרונות בני קיימא להצלחת המאבק נגד הגירה לא חוקית". בהשראת "החזון החדש לפליטים", השנוי במחלוקת, של ראש ממשלת בריטניה, טוני בלייר, קורא שילי להקמת "מרכזי קליטה" לפליטים המגיעים לחופי צפון אפריקה.

בטרם יגיעו לשטחי האיחוד האירופי ויממשו את זכותם לבקש מקלט מדיני, מציע שילי, יעוכבו הפליטים והמהגרים במחנות מיוחדים ושם "יסוננו" וימוינו מראש. הכניסה אל האיחוד האירופי תותר למעטים בלבד, עבור רוב הפליטים והמהגרים יש לשילי תוכניות אחרות. מבלי שיתאפשר להם אפילו להגיש בקשה להליך חוקי, אלה שלא יעברו את תהליך המיון השרירותי יגורשו לארצות מוצאם. במקרי מצוקה מציע האיחוד האירופי סיוע במציאת מדינות צד שלישי מחוץ לתחומיו שבהן, במסגרת "תוכניות הגנה אזורית", ייושבו הפליטים מחדש. צפון אפריקה, מרוקו, אלג'יריה, תוניסיה ולוב נועדו לספק מקלטים אזוריים בטוחים.

כדי להיחשב "מדינת צד שלישי בטוחה" ממשלת המדינה אינה מחויבת לחתום על הסכם בעל תוקף בינלאומי מחייב, כגון אמנת ז'נבה בנושא פליטים.
כדי לעודד את המדינות האמורות "לשתף פעולה", נדרשות חברות האיחוד האירופי הנוכחיות, במפורש, להשתמש בכל הכלים האפשריים של יחסי החוץ שלהן. מעבר להקצאת משאבים, פירוש הדבר בראש וראשונה איום בקיצוצים בסיוע חוץ ופיתוח.
במכבסת המילים הרשמית, מתקנים אלה מתוארים כ"מרכזי קליטה". צוות השרים האירופי כולו התפעל מהיוזמה הגרמנית לפיתרון קבע של בעיית ההגירה המטרידה. מודלים של אותם "מרכזים" כבר פועלים מסוף 2005. הם מוגדרים כדגמי ניסוי, אך זו בסך הכול הסוואה שנועדה להרגיע קולות ביקורתיים. עם זאת, ברור שאירופה זקוקה לזמן כדי לבדוק את נכונות הממשלות באזורים האמורים לשתף פעולה.
בסופו של דבר תוקם רשת מחנות פליטים במימון וידע אירופיים לאורך חופי צפון אפריקה. לתפקידי תחזוקה ופיקוח תעסיק אירופה את כוחות הביטחון של "מדינות צד שלישי בטוחות".

קולוניאליזם נטו

מיקור החוץ של מקלט מדיני במחנות מחוץ לתחום הוא כיוון משתלם לאירופה. מצד אחד קל יהיה להיפטר מסעיף הוצאות מטריד במיוחד. מצד שני, היא לא תיאלץ לוותר על כוח עבודה זול ונגיש. שילי יודע איך עושים זאת: "מדינות החברות באיחוד האירופי, עשויות להציע לחלק מהאנשים אפשרות להגר באופן חוקי, למטרת עבודה זמנית". ליתר ביטחון נסגרים כל הפתחים האחוריים. אישור שהייה של מהגרי העבודה קשור ישירות לתוקף חוזה העבודה שלהם. הם אינם רשאים לקבל חוזה עבודה המבטיח להם זכויות עובדים, למשל הזכות לשבות. הזכות לבקש מקלט כלשהו באדמת אירופה נשללת מהם לחלוטין, כמו גם מעמד מתמשך של תושבים זמניים מעבר לתוקף רישיון העבודה.

ככל שהדברים נשמעים דוחים, רעיון זה מזכיר את מחנות העבודה הקולוניאליסטיים, מהם גייסו המעסיקים האירופים את עובדיהם לפי הצורך. לאחר שהצרכים נענים, הם פשוט שולחים את העובדים בחזרה ללא כל מחויבות נוספת.

גדר לדוגמה

ביצור גבולות אירופה ושיתוף הפעולה של כוחות ביטחון מקומיים חוסמים את נתיב הבריחה לאירופה דרך הים התיכון. כמה מהיציאות שנותרו הן המובלעות הספרדיות סאוטה ומלייה (**) בשטחי מרוקו, שרידים של משטר קולוניאלי בן 500 שנה.
באוגוסט ובאוקטובר 2005 הורע המצב בגבולות של שתי המובלעות. בהתנגשויות אלימות, לאחר כמה ניסיונות של בריחה המונית באמצעות טיפוס על גדר הביטחון, אנשים הוכו באכזריות ו-14 לפחות נהרגו בידי משטרת הגבול המרוקנית והמשמר האזרחי הספרדי.

בניגוד לאמנה האירופית לזכויות האדם, גם אלה שכבר הצליחו לקפוץ מעבר לגדר אל אדמת אירופה הושלכו מיד בחזרה למרוקו. ביחד עם כמה מאות פליטים נוספים, שעדיין הסתתרו בתוך מתחם הגבול, הם נעצרו בידי כוחות הביטחון המרוקניים וגורשו לסהרה האלג'ירית. שם הם ננטשו ללא מים או אוכל, הרחק מכל מקום ישוב. ארגון הבריאות העצמאי, "רופאים ללא גבולות", דיווח על כ-500 בני אדם שהושארו ללא כל הגנה במדבר.

בינתיים, מומחי ביטחון של האיחוד האירופי משכללים את מתחמי הגבול. הגדר שהוקמה על גבול הרעב שבין מרוקו ובין המובלעות האירופיות סאוטה ומלייה, כבר צמחה לגובה של 6 מטרים והיא מצוידת באביזרים מתוחכמים כגון מנגנון אוטומטי המתיז גז מדמיע.

בהשפעת התקריות בגבולות סאוטה ומלייה, החליטו שרי הפנים לזרז את ישום "תוכניות ההגנה האזוריות". כצעד מיידי, אושרה הפשרת 40 מיליון אירו לתמיכה בתוכנית ממשלת מרוקו לפתח את מערכות הביטחון בגבולה.
זו רק שאלה של זמן עד ששיתוף הפעולה בין אירופה ל"מדינות הצד השלישי הבטוחות" יהיה מספק. "התוכנית להגנה אזורית" תתפתח משלב הניסוי למתקני קבע והליכי שגרה של החזקת פליטים במחנות ומחוץ לשדה הראייה של האזרח האירופאי המצוי. כך בשקט אך בבטחה יסגרו שערי אירופה. בשטח הספר החיצוני שלה יצוצו מרכזי עוני חדשים: מקום ביעותים חדש במיטב המסורת הנוצרית-מערבית, בין גן-עדן וגיהנום.

* הסכם בין מדינות אירופיות המאפשר חוקי הגירה משותפים. 26 מדינות חתומות על ההסכם – כמעט כל מדינות האיחוד האירופי

** ב-1956 כשמרוקו קיבלה עצמאות, ספרד ויתרה על חלקים משטחה לטובת מרוקו העצמאית, אבל השאירה תחת חסותה את הערים סואטה ומלייה, הממוקמות על חופו של הים התיכון בסמוך למצרי גיברלטר

www.etgar.info/he/article__112/גם_אירופה_בונה_חומת_הפרדה
22.11.2008, 11:11