גליון 18, פברואר 2006

וופא טיארא יוצאת לעבוד

שקט פנימי, אופי חזק, מילים שקולות – זה הרושם שמתקבל מוופא טיארא, בת 32 מכפר קרע.
היא נמנית עם הנשים הערביות הראשונות שהצטרפו לעמותת מען ומפלסות את הדרך לבאות אחריהן.
הכרתי את וופא לראשונה במרץ 2004, כשהגיעה למשרדי המרכז באום אל-פאחם עם בן זוגה, נור. הם חיפשו עבודה בחקלאות. נור כבר עבד אז כשנתיים וחצי במסגרת התוכנית של מען, אבל בעיית גב אילצה אותו לפרוש מעבודתו בבניין למשך שנה, לצורך קבלת טיפול רפואי.

וופא הייתה אז אחת מהנשים הערביות הרבות בישראל שאינן יוצאות לעבוד מחוץ לבית (רק 17% יוצאות לעבוד, לעומת 50% מהנשים היהודיות). מפאת מחלתו של נור, היא הצטרפה לפני שנה וחצי למעגל העבודה. הדבר שינה את חייה. היא גילתה בעצמה כושר מנהיגות ויכולת ארגון.

כשוופא נישאה בגיל 19 היו לה שאיפות להמשיך ללמוד, אולם כמו נשים ערביות רבות היא נכנעה לשגרת חיי הנישואים כשנולדו הילדים: מוחמד (בן 13), וסים (בן 12), איסלאם (בן 4) וכרים (בן שנתיים).
נור היה המפרנס היחיד במשפחה, והשתכר 5,500 ₪ בחודש. כשלקה בגבו, נדרש פתרון פשוט לשאלה הפשוטה: ממה נחיה? וופא פנתה לחברת כוח האדם הראשונה שמצאה וזו הציעה לה עבודה כפועלת חקלאית. בשנות ה-90 עברו רוב מפעלי הטקסטיל למדינות שהציעו כוח עבודה זול יותר, והחקלאות נותרה ענף יחיד כמעט הפתוח בפני נשים ערביות.

המאבק על עבודה מחוץ לבית

חרף הצורך הברור, נור התנגד תחילה להחלטה של וופא לצאת לעבוד. משפחתו הגיבה בזעם: איך הוא נותן לאשתו לעשות דבר כזה? אפילו כשמצבו של נור החריף והוא החל לצלוע, לא ויתרו לו בני משפחתו. באשר לבני משפחתה של וופא, הם ריחמו עליה כי מאז ומעולם הייתה, כדבריה, "המפונקת".
והחברים? הדעות היו חלוקות. חלקם התנגדו לצעד וסברו שעל קרוביו של נור לדאוג למשפחה.
כמה אף הציעו שתעזוב את נור, ועל כך ענתה: "אילו נפלתי אני למשכב, הייתי רוצה שהוא יעזוב אותי?". ידידים אחרים עודדו אותה לצאת לעבוד, בנימוק שפרנסת המשפחה קודמת לכול.
את הוויכוח הכריעו לבסוף החשבונות שהצטברו לתשלום במשך שנת האבטלה.

מהבית לשדה

עם הכניסה לעבודה חל שינוי קיצוני בחייה של וופא. בשנותיה כעקרת בית היה לה זמן בשפע: "ככל חברותיי, לאחר ששלחתי את הילדים לביה"ס, נהגתי לחזור לישון. אח"כ הייתי עוסקת במלאכות הבית ולאחר מכן עוזרת למשפחתו של בעלי או משתתפת באירועים חברתיים ונפגשת עם חברותיי. לא ידעתי מה לעשות בכל שעות הפנאי שנותרו לי. כל זה השתנה כעת. הזמן קיבל משמעות חדשה. אני יוצאת לעבוד בשדה בחמש בבוקר. אחרי העבודה צריך לקנות, לבשל ולגהץ. ערכתי סדר עדיפות חדש. עבודת הבית מפרכת, וכל המשפחה נדרשת להשתתף בה. בני וסים עוזר לי לתלות כביסה. בהתחלה הוא תלה הכול עקום, אבל הוא כבר הספיק להשתפר". נור, שישב סמוך אלינו, גילה לנו: "גם אני עוזר לתלות כביסה אבל אני עושה זאת בחשאי. אם מישהו מהשכנים מביט לכיוון, אני מסתתר". הוא מוסיף: "מעולם לא טיפלתי בילדים, אבל בשנת המחלה למדתי להחליף חיתולים לכרים".
וופא ונור עובדים כעת יחד בצוות חקלאי של מען, כך שאיש מהם לא פנוי לשלוח את הילדים לביה"ס. מוחמד, הבכור, אחראי לכך. אחרי שהוא רוחץ, מלביש ומאכיל את אחיו, הוא לוקח את כרים למעון היום של המועצה המקומית, את איסלאם לגן פרטי ומשם מלווה את וסים לביה"ס היסודי.

מחלוקת על עבודה חקלאית

אחת הטענות בוויכוח על ההעסקה של וופא הייתה אופיה של עבודה חקלאית. ראשית, זו עבודה גופנית קשה, בחוץ. "התרבות שלנו גורסת", היא אומרת, "שרק עבודה משרדית נקייה היא משלח יד מכובד. זה מקומם של הנבונים והמצליחים. עבודת כפיים היא אות לכישלון, לכאורה".
שנית, חברות כוח האדם מעסיקות עובדים בתנאים איומים: ללא כל זכויות, ללא תלוש משכורת, ללא ביטוח לאומי, והשכר עלוב. גבר מקבל 100-130 ₪ ליום, אישה 85 ₪ ליום (שכר המינימום על פי חוק הוא 144 ₪ ליום).
וופא: "שכר פועלת חקלאית נמוך ממש כמו הכבוד שחולקים לה... הכסף מבטא את מידת ההערכה למאמצי העובדים. כשהועסקתי באמצעות חברת כוח אדם, הרגשתי שאני מתאמצת ומזניחה את ביתי, תמורת שכר זעום וחוסר הערכה. כיום אני עובדת בחסות מען. אני מקבלת שכר מינימום נוסף על כל זכויותיי. אני בטוחה ששכר גבוה יותר משפר את הדימוי העצמי של העובדים".
וופא מספרת על אחד מבניה שהתקשה בלימודיו ומורתו גערה בו: "למה אתה בא לביה"ס? לך לעבוד בבניין ותהיה כישלון כמו אביך". נור מצטרף שוב לשיחה ומספר לאיזה שפל הרגיש שהגיע כשבנו סיפר לו על כך. וופא עשתה מעשה נדיר לאישה בכפרה. היא הלכה והתלוננה, ושכנעה את ביה"ס לערוך פגישה של הורים ומורים בנושא תעסוקה.

המצב הכלכלי בישראל הידרדר עד כדי כך שעבודה חקלאית, הנחשבת לענף של נשים, מושכת כיום גם גברים. "כשעבדתי באמצעות חברת כוח אדם", מספרת וופא, "בכל יום היינו צריכים לדווח על מספר הגברים והנשים, לחוד. למשל: 'היום אנחנו 5 גברים ו-5 נשים', כי לגברים משלמים יותר.
"כיום, כשאני מועסקת במסגרת הפרוייקט של מען, כולם מקבלים שכר שווה על פי חוק, ומספיק לומר 'היום אנחנו 10 עובדים".

מחנה אחד עם הפלסטינים

לצוות מען יש הסכם עם החווה, המבטיח לעובדים שכר מינימום ותנאים סוציאליים מלאים. ההסכם עורר עד מהרה מתח אצל עובדים אחרים במקום, המקבלים שכר לא-חוקי, ללא הטבות, ובהם 25 עובדים מהכפרים מנדא ועיבלין בגליל. הם מועסקים באמצעות חברות כוח אדם, יחד עם מספר דומה של עובדים פלסטינים מהשטחים הכבושים ומהגרי עבודה מתאילנד.
הפלסטינים עובדים יותר שעות בכל הזדמנות, כדי לנצל עד המקסימום את אישורי העבודה שלהם מפני שלעולם הם אינם בטוחים שיורשו לשוב ולהיכנס לישראל. "הם אומרים שאנחנו מפונקים", אומרת וופא. "הם חושבים שתעודת הזהות הישראלית שלנו היא אוצר בלום ותוהים למה לנו לבוא ולגזול מהם את הדבר היחיד שנותר להם, עבודה חקלאית מפרכת. אני מנסה לשכנע אותם שאנחנו שייכים לאותו מחנה ושותפים באותו מאבק".

שאלתי: "יש ערבים בישראל שרואים אחרת את המצב. הם רואים בפלסטינים את מי שגוזלים מהם מקומות עבודה. מה תאמרי להם?".
"אני כמובן לא מסכימה איתם. אני אומרת: 'איפה המצפון שלכם? אדם נתון במצור, כלוא מאחורי גדרות וחומות, ללא פרנסה, מה עליו לעשות? איך ישרוד? אני אומרת לחברותיי הערביות בישראל שלא להתנשא על הפלסטיניות. יש צדק בכך שישראל תספק להן עבודה, אחרת הכול יתפוצץ".

נושא אחד מטריד את הפלסטיניות, אומרת וופא: המחסום, תעודת הזהות ואישור העבודה. כשישראל מטילה סגר על השטחים, היא מנפיקה אישורי עבודה רק למי שחייבים למסוק זיתים מעבר לגדר ההפרדה. רבים מוותרים על הזיתים ומוכרים את אישורי העבודה שלהם לעובדים תמורת 1,000 ₪ לאישור.
וופא מספרת: "אחת הפלסטיניות שעובדות אתנו היא בהיריון, והיא נאלצת להידחף ולהצטופף עם כולם בקרוסלות שבמחסומים. הצפיפות איומה כל כך, עד שאנשים נפצעים מזרועות המתכת. הם חייבים לצאת מהבית ב-2:30 לפנות בוקר כדי לעמוד בתורים הארוכים במחסום, וגם כך מגיעים מאוחר.

"הדרך היחידה להשתחרר מהשעבוד הזה היא להיאבק בו. איש לא ישחרר אותנו. יש לי הרבה תקוות במען אף שזה עדיין ארגון קטן. הניסיון לימד אותנו שאיננו יכולים לסמוך על ההסתדרות כי היא מכבדת רק עובדים יהודים. החברות בה לא הייתה בגדר בחירה חופשית, אלא תנאי לקבלת ביטוח רפואי. במען יש לנו ברירה אם להצטרף כחברים או לא, ועל הארגון להציע לנו זכויות ממשיות כדי להשיג חברים ולהחזיק בהם".

www.etgar.info/he/article__111/וופא_טיארא_יוצאת_לעבוד
29.08.2008, 20:08