תנאי שימוש
Home גרסת הדפסה

גליון 19, מאי 2006

מאמר מערכת

הבעיות הלא פתורות של ישראל


מילות מפתח: כיבוש, מאמר מערכת, עזה

ממשלת אולמרט-פרץ נדרשת לתת מענה מיידי לשתי בעיות מרכזיות: הכיבוש והפערים החברתיים. בעוד היא מנסה להעלים את הפלסטינים מאחורי גדרות וסגרים, הולכים ממדי העוני בישראל וטופחים. ללא פיתרון הבעיה הביטחונית לא ניתן לפתור את הבעיה הכלכלית. שעון החול של החוסן הלאומי המהולל הולך ואוזל. ככל שמתארכת חומת ההפרדה הסוגרת על האוכלוסיה הכבושה, מתרחבים הסדקים בחומת הלכידות של החברה הישראלית.

מבחן עזה

בסוף שבוע אחד, בתחילת יוני, הופגזה עזה בתותחים. משפחה שלמה, משפחת ראליה, נטבחה על חוף הים. המראות המזעזעים של בני המשפחה המתים פזורים על הדיונות של עזה הלמו בכל בעל מצפון בישראל, והוציאו כמה מאות אנשים להפגנת מחאה מאוד מתוקשרת מול ביתו של הרמטכ"ל, דן חלוץ. אי אפשר להימלט מהסמליות: מצד אחד, הודא, הבת ששרדה את הטבח, מקוננת על אביה. מצד שני, דנה, בתו של ראש הממשלה, משתתפת בהפגנה נגד המדיניות חסרת הרחמים של ממשלת ישראל עליה אחראי אביה. שני בני משפחת אולמרט משני צידי המתרס הפוליטי, מבטאים יותר מכל את הבלבול והמבוכה של החברה הישראלית.

כמעט שנה חלפה מאז ההיתנתקות, אבל הסכסוך האלים נמשך. עזה הפכה לאזור אסון. קרבות עקובים מדם מתנהלים ברחובות בין פלגי חמאס ופתח; העוני מעמיק; הפצצות בלתי פוסקות של ישראל מקבעות את הגיהינום. גם אלה בישראל ובעולם שתמכו בתוכנית הנסיגה החד צדדית, מבינים שהיא אינה מובילה לתוצאות להן קיוו. מצד שני, אין בישראל שום כוח פוליטי שמעמיד תוכנית אלטרנטיבית לזו של אולמרט ושותפיו. הציבור רוצה להיפרד מהשטחים, רוצה לסיים את הכיבוש, אבל שב ונכבש כל פעם מחדש בקסמן הכוזב של דרכי העקלתון המתנתקות והמתכנסות.

גם בנוגע לבעיות הכלכליות והחברתיות אין לממשלת אולמרט-פרץ כל מענה. בעלי ההון הם שקובעים את כללי המשחק וגוזרים את הקופונים. עם צמיחה של 5.5% בשנה האחרונה, לא הצליחה ישראל לחלץ עצמה מהמקום הראשון המביש בטבלת העוני של מדינות המערב. 18% מאוכלוסייתה הם עניים, רובם ערבים, חרדים וזקנים.
היום כבר ידוע שהעוני אינו נחלתם של מחוסרי העבודה. גם אנשים עובדים מתקשים לגמור את החודש, להרגיש בטחון במקום עבודתם, וליהנות מפירות הצמיחה. הניתוח של נתניהו, שנועד לחלץ את הכלכלה הישראלית מצוואר הבקבוק בו נתקעה, הצליח. אבל החולה מת. בעלי ההון יצאו אמנם מהבוץ, אבל העניים נותרו תקועים עמוק בתוכו, ומספרם רק גדל.

בגיליון זה של אתגר, ניתן לקרוא כיצד מתרחב הסיוט של העוני אל המרכז. שוב אין מדובר בנפגעי תכנית ויסקונסין, הממוקמים בפריפריה ומשתייכים לשוליים. מחלת האנרכיה בתעסוקה אוכלת כל חלקה טובה. מלב לבו של עולם התקשורת מצטרפים למעגל הנפגעים מפוטרי הטלוויזיה החינוכית, צעירים משכילים, שעובדים ברמת אביב, ומועסקים בתנאים מחפירים.

הצרה היא, שממשלת ישראל אינה מוכנה להתנגש עם ההון או לרסן את תאבונו. כך למשל נקברה קבורת חמור, ללא ידיעת איש, תוכנית ממשלתית לסבסוד וגיוס פועלים ישראלים לענף הבניה. התוכנית, שהוכרזה לפני 10 חודשים, כללה מענק של 1,000 ₪ למעסיק עבור כל עובד ישראלי שיכשיר ויעסיק בחברתו. אבל כל החברות הגדולות, ומרבית החברות הבינוניות התנגדו לתכנית. למה להן להעסיק עובדי חברה כאשר ניתן לזלול ללא הפרעה בסעודת הניצול של עובדי קבלן וחברות כוח האדם. רק 50 פועלים, שהופנו לתוכנית על ידי מען נקלטו בעבודה, למרות שאלפי פועלים אחרים הביעו את רצונם להשתלב בה. פרוייקטים נוספים הנשענים על שיתוף פעולה בין משרדי התמ"ת והחקלאות לבין עמותת מען, מתנפצים על שרטון בעלי ההון.

כפי שהדברים נראים היום, ממשלת ישראל נהנית לשחק את תפקיד "רוצה אך לא יכולה". רוצה להיפרד מהשטחים אך מפחדת. רוצה לפתור את בעיית העוני אך לא מסוגלת. אף אחד היום לא מוכן לשלם את המחיר האמיתי שדורשת כל עסקה ראויה לשמה. אם לא תהיה יציאה מסודרת מהשטחים לגבולות 67, אם צעדיה של הממשלה לא ילוו במשא ומתן עם הצד השני – ימיה של ממשלה זו קצרים. עמיר פרץ ימשיך להפציץ ולהתייסר, ואילו אולמרט יוסיף לקפץ ללא תוחלת מבירה עולמית אחת לשניה, לפזר הצהרות וחיוכים, ולהחליף צ'פחות דיפלומטיות עם בלייר ושיראק, רק כדי לגלות, שכדי להגיע למטרה הוא צריך לבחור מסלול שונה ממסלול המרוץ הסיבובי (באורך עשרה ק"מ כך אומרים) בהייד פארק של לונדון.

Home גרסת הדפסה חזרה למעלה