תנאי שימוש
Home גרסת הדפסה

שוטף ומתמלא: 30.05.12

אביב הערבי

מצרים מפתיעה, חאמדין סבאחי ניצח את הסקרים

מאת יעקב בן אפרת
מילות מפתח: מצרים

חאמדין סבאחי, המועמד שהפתיע

התוצאה לא הפתיעה. שני המועמדים שעלו לסיבוב השני של הבחירות לנשיאות מצרים הם, מוחמד מורסי, נציג האחים המוסלמים, הכוח הפוליטי הגדול במצרים, שזכה ברוב המושבים בפרלמנט. מולו עומד אחמד שפיק, ראש ממשלתו האחרון של מובראכ שכיהן חודש ימים בלבד, ושפיקד עד שנת 2002 על חיל האויר המצרי. אין ספק כי שני המועמדים משקפים את שני הכוחות העיקריים במצריים: שפיק הוא נציג המשטר הישן ומייצג מובהק של האינטרסים של המועצה הצבאית השלטת מאז הדחתו של מובארכ. מורסי מייצג את האופוזיציה העיקרית למשטר הישן, אשר סבלה מרדיפה ודיכוי קשים ביותר מידי מובארכ.

אלא שהשטן נמצא בפרטים הקטנים, ואלה חושפים תמונה קצת יותר מורכבת, במיוחד כאשר מתברר שהסקרים כשלו בניבוי התוצאות. ההפתעה הגדולה של הבחירות הוא חאמדין סבאחי, מועמד השמאל הנאצריסטי, ומי שמייצג את צעירי המהפכה. הוא זכה ב- 21 אחוז מהקולות, במקום השלישי, לא רחוק מנציגי הצבא והאחים המוסלמים, שהסתפקו ב- 25 אחוז מהקולות. עמרו מוסא, מי שנחשב למועמד המוביל הגיע לעשרה אחוזי תמיכה, בעוד שעבד אל-מונעם אבו פותוח, שהיה אמור לקבל את רוב הקולות, הסתפק ב-18 אחוז בלבד, הרחק מאחורי סבאחי. וזו רק ההתחלה.

אם בוחנים את אזורי הבחירה התוצאות מפתיעות עוד יותר. חאמדין סבאחי זכה ברוב הקולות באלכסנדריה, הנחשבת למבצר האחים המוסלמים והתנועה הסלפית
הפונדמנטליסטית. כמו כן קיבל סבאחי תמיכה אדירה בקהיר, כולל בשכונות עוני כמו אימבבה, שנחשבו למעוזם של האחים המוסלמים. תוך חצי שנה עלה כוח מהפכני חדש, שכלל לא היה קיים בזמן הבחירות לפרלמנט. מצד שני, בעוד שאנשי מובראכ לא קבלו כל ייצוג בפרלמנט, השיג אחמד שפיק חמישה וחצי מליון קולות, והוא מועמד ריאלי לנשיאות מצרים.

אין כל ספק שהאחים המוסלמים ספגו כמה מהלומות קשות, וקולותיהם התפזרו בין נציג המהפכה לבין הנציג במשטר הישן. הסיבה היא אבדן אמינותם בקרב הציבור, ותרומתם הגדולה לאי יציבות שלטונית ולהידרדרות הכלכלית של מצרים. הם השכילו לא לקיים ולו גם הבטחה אחת מהרבות שהם נתנו. הם התחייבו לא להריץ יותר ממחצית מנציגי הפרלמנט, אבל לבסוף הם השתלטו עליו; הם הבטיחו לא לרוץ לנשיאות, אבל לא התאפקו ורצו, אחרי שהסתנוורו מכוחם; הם ניסו להשתלט גם על האסיפה המכוננת, האמורה לכתוב את החוקה, ולאחר שנכשלו, הם מונעים את כינוסה, והתוצאה היא שהנשיא הבא יכהן על פי חוקת המשטר הישן, המקנה לו את כל הסמכויות; הם גם ניסו להרכיב ממשלה לפני הבחירות לנשיאות, כדי לקבוע עובדה מוגמרת, ונכשלו; הם הספיקו לכרות ברית עם הצבא ולהתנגש עם הצעירים המהפכנים, ולאחר מכן גם רבו עם הצבא. בסופו של דבר הם הרגיזו את כולם, ואיבדו את אמינותם כליל.

ברירות קשות

המציאות הפוליטית במצרים מציבה ברירות קשות, ועל העם המצרי לבחור בין הדבר לכולרה, כלומר בין האחים המוסלמים, הדוגלים במדינת הלכה ומשקרים במצח נחושה, לבין גנרל שישאיר את המנגנון השלטוני והביטחוני הישן על כנו. לכן הצעירים מרגישים שהמהפכה נגנבת מהם. יתר על כן, אחוזי ההצבעה מראים שהעם מתרחק מפוליטיקה. לבחירות לפרלמנט הצביעו למעלה ממחצית בעלי זכות הבחירה, בעוד שבבחירות לנשיאות הצביעו רק 46 אחוז. זהו ללא ספק רגע האמת של המהפכה המצרית ושל הדמוקרטיה החדשה. האם יכבדו האחים המוסלמים את הדמוקרטיה, או שמא יחליפו אותה בתיאוקרטיה? האם יחזיר אחמד שפיק את מצרים לימים האפלים של מובארכ?

מתוך קריאת המפה הפוליטית המצרית העכשווית, ותוך התחשבות בכוח האדיר של האווירה המהפכנית, אפשר לקבוע כי מצרים לא תחזור לאחור. המהפכה המצרית היא עמוקה ביותר, והיא הונהגה ע"י מיליוני צעירים אשר לקחו את גורלה של מצרים בידיהם וכבשו את כיכרותיה. יתר על כן, תוצאות הבחירות מראות בוודאות על היווצרות קוטב פוליטי שלישי, והוא הקוטב הדמוקרטי המהפכני. קולותיהם של מתנגדי האחים המוסלמים ואנשי המשטר הישן מסתכם ב 40 אחוז, ועליהם להחליט איך הם ישתמשו בכוחם הפוליטי בסיבוב השני. למעשה יש להם רק שתי ברירות: להימנע מהצבעה בסיבוב השני, או לתמוך במועמד האחים המוסלמים. תמיכה באחמד שפיק לא באה בחשבון.

המהפכה המצרית יצרה את התנאים לפריחתו של השמאל המצרי, של האיגודים המקצועיים, של עיתונות חופשית, ושל ארגוני החברה האזרחית. חלק מהצעירים אשר הובילו את המהפכה ומרגישים נבגדים, צריכים להבין שהאחריות מוטלת על כתפיהם בלבד. הם נמנעו מהפוליטיקה, ולא רצו בחירות, כי לא היה להם מועמדים משלהם. רק היום הם לומדים על בשרם, שהאלף בית של הדמוקרטיה, והדרך היחידה לבטא את רצון הבוחר, היא התחרות בין פרוגרמות פוליטיות, והשתתפות בבחירות. עליתו המטאורית של חאמדין סבאחי מוכיחה את גודלה ואת הישגיה של המהפכה. בעוד שהכיכר היא במה מצוינת לגייס את הקהל על תביעות קונקרטיות, היא איננה תחליף לזרועות השלטון, המחוקקת, המבצעת והשופטת.

למרות שהבחירה העומדת בפני הכוח המהפכני במצרים היא קשה ביותר, עליו להשתמש בכוחו הפוליטי כדי לחזק ולבסס את ההישגים שכבר הושגו. זוהי עמדתו של מנהיג מפלגת "הקואליציה העממית הסוציאליסטית" עבד אל ג'פאר שוקור, בראיון לעיתון אלחייאת מה- 29 למאי אמר: "התמיכה של חלק מהכוחות המהפכנים במועמד האחים המוסלמים מוחמד מורסי מול נציג "שרידי המשטר הישן" תהיה לטובת העם. אולם, הבהיר שוקור, הכוחות המהפכנים "לא יחתמו על צ'יק פתוח למועמד האחים המוסלמים", והוא קורא להם לעשות ויתורים לשמאל, אם ברצונם שהמועמד שלהם יצליח. "עליהם לתת ערבויות להגן על המדינה האזרחית, ולקיימם לפני הבחירות; עליהם להקים את האסיפה המכוננת לכתיבת החוקה, ולדאוג לכך שכל העדות המרכיבות את החברה המצרית יהיו מיוצגות בה. עליהם לחוקק חוקים שיבטיחו את אפיה האזרחי של המדינה, להקים ממשלה
קואליציונית, ולבחור סגני נשיא השייכים לזרם האזרחי."

ברור, אם כן, מה עומד על הפרק. על האחים המוסלמים להבין שהמונופול הפוליטי שלהם הגיע לקיצו, ואם הם רוצים למשול יהיה עליהם לקבל את עקרונותיה האזרחיים של המהפכה. אם לא יעשו כן, יאבדו את כל מה שהדמוקרטיה המצרית העניקה להם, לא רק את הלגיטימיות, אלא גם את הרוב בפרלמנט.

זהו ללא ספק מבחנה הקשה של הדמוקרטיה המצרית עד כה, אבל לא האחרון שהיא תעמוד בפניו. משטר חדש לא נבנה ביום אחד, במיוחד לאור האתגרים הכלכליים והחברתיים העצומים שמצרים עומדת בפניהם. האחים המוסלמים איבדו הרבה קרדיט בזמן קצר, ואם הם לא יתעשתו, ולא יתייחסו למצרים כמדינה מודרנית במקום אמירות אסלאמית, הם יאבדו את כוחם הפוליטי. העם המצרי סובל, ודורש פתרונות. בלי שיתוף פעולה בין כל הזרמים שפעלו נגד המשטר הישן, המשימה תהיה בלתי אפשרית.

Home גרסת הדפסה חזרה למעלה