גליון 23, אוקטובר 2007

פליטים אפריקאיים בקציעות

לחצו על התמונות לצפייה

מאז פרץ המשבר בסודן בשנת 2003 הגיעו לישראל כ - 1800 פליטים סודאנים דרך הגבול המצרי, ועמם עוד כ- 800 מאריתריאה, קונגו וחוף השנהב.

ישראל מסרבת לבחון את בקשות המקלט של הפליטים הסודאנים, היות שהם נתיני מדינת "אויב" של ישראל. אך גם פליטי המדינות אפריקאיות שאינן "אויבות" זוכים ליחס דומה. למרבה האירוניה, מדובר בהפרה של סעיף באמנת הפליטים שישראל דחפה בכל עוזה לקדם. יובל לפני הגעתו של גל הפליטים הנוכחי, יזמה מדינת ישראל הצעירה את סעיף 44 באמנת ג'נבה הרביעית משנת 1949. הסעיף קובע שמדינות הנמצאות במצב מלחמה "לא ינקטו אמצעים מגבילים ביחס אל פליט נתין מדינת אויב, אשר אינו נהנה מהגנת מדינה כלשהי, רק בגלל נתינותו". זאת כדי למנוע הישנותו של מקרה בריטניה, אשר סירבה לספק מקלט לפליטים יהודים גרמנים, משום שהיו אז נתיני מדינת אויב של בריטניה.

משסרבו לבחון את בקשות המקלט, נוהגות רשויות החוק לאסור ולכלוא את הפליטים בבתי סוהר שונים, לעיתים בתנאים קשים ביותר. במשך מספר חודשים חל שינוי בהתנהלות הרשויות, עקב היעדר מקומות כליאה מספיקים: אלו סרבו לטפל בפליטים, ואחרי מעצר של 24 שעות בבסיסי צה"ל לאורך הגבול, הם הועברו לטיפול מתנדבים או ננטשו ברחובות באר שבע. מרבית הפליטים (למעלה מ – 500 מהם) נכנסו לישראל בחודשיים האחרונים, ננטשו על ידי הצבא והועברו באמצעות מתנדבי מוקד סיוע לעובדים זרים לעבודה בבתי מלון באילת ובאיזור ים המלח.

לאחרונה החליטה הממשלה על ה"פתרון" שנמצא לסוגיית מבקשי המקלט: קליטתם של כ-500 פליטים מדרפור וגירוש כל שאר הפליטים הנמלטים לישראל למצרים. בד בבד הוחלט להקים מחנה מעצר רב מימדים בקציעות, בו כלואים כיום מעלה מ-200 נשים וילדים, וכן לגרש כל פליט נוסף שיגיע למצרים תוך 24 שעות מבלי לבחון האם נשקפת סכנה לחייו. צעד זה מהווה הפרה בוטה של עקרון יסוד במשפט הבינלאומי, האוסר על גירושו של אדם למקום בו יועמדו חייו, חירותו או שלמות גופו בסכנה. גירוש ללא בדיקה אינדיבידואלית וללא מתן אפשרות להגיש בקשה למקלט, אינו עומד בדרישות עיקרון זה, המעוגן הן במשפט הישראלי ובמשפט הבינלאומי.