תנאי שימוש
Home גרסת הדפסה

שוטף ומתמלא: 03.03.11

העולם הערבי

הפועלים הם הערובה להצלחת המהפכה המצרית

קולות של תחריר: שיחה עם ארבעה פעילי שמאל מצריים מתוך תנועת הפועלים המצרית.


פועלים מצרים מפגינים בעיר הטקסטיל אל מחלה אל כוברה

עוד טרם הצטנן כסאו של מובארכ, וכבר ממהרים רבים לטעון להנהגת המהפכה, תאבים לקטוף את פירותיה, למרות שטרם הושלמה. מנגד, פועלי מצרים, ורק הם, מחזיקים מעמד וממשיכים להיאבק, בצניעות ובנחישות, בהקרבה ובאמונה. אין ספק שפועלי מצרים הם הרוח החיה של המהפכה, שהשיבה לערבים באשר הם את כבודם האבוד, ופתחה מחדש את עידן המהפכות.

תוך קריאת תגר על הצו הצבאי האחרון, האוסר על קיום שביתות, יוצאים פועלים ופקידים במקומות עבודה רבים ברחבי מצרים במחאות ובשביתות בקצב ממוצע של 40 עד 60 שביתות בכל יום.

למרבה הצער, אם כי לא בלתי צפוי, מתנהלת נגד הפועלים מתקפה משולבת של כל הכוחות הפועלים בשטח - הצבא, הליברלים, האחים המוסלמים ואפילו חלק מצעירי המהפכה. אלה דורשים מהפועלים להפסיק את המחאה, ומאשימים אותם באחריות לקריסת הכלכלה המצרית. האשמה זו רחוקה מהאמת, והיא אינה אלא ניסיון לגמד את חלקם של הפועלים במהפכה. הרי ידוע לכל כי מי ששדד את קופת המדינה וגרם לקריסת הכלכלה, הוא המשטר עצמו, אשר מנסה כעת לגנוב גם את המהפכה.

על נושא זה, ועל נושאים אחרים, שוחחנו בטלפון עם ארבעה פעילים מרכזיים במהפכה המצרית: עו"ד ח'אלד עלי מהמרכז המצרי לזכויות כלכליות וחברתיות; חמדי חוסיין, מנהל מרכז "אופקים סוציאליסטיים" בעיר אלמחלה אלכוברא; במאי הסרטים, באסל רמסיס; עלא כמאל, פעיל שמאל המתגורר בקהיר.

עו"ד ח'אלד עלי עומד מאחורי התקדים המשפטי, שקבע כי יש להעלות את שכר המינימום במצרים ל-1,200 לירות מצריות (החלטה שטרם בוצעה). אומר עו"ד עלי: "איש אינו יכול להתכחש לתפקיד שמילאו הצעירים בהצתת המהפכה, כאשר קראו להפגנה ב-25 בינואר. אולם, יהיה זה מוטעה ושטחי לחשוב שאלו הם מנהיגי המהפכה. הפועלים הם אלה שסללו את הדרך אל המהפכה, ושמרו על הגחלת שלה עד להתקוממות. כמו לכל מהפכה, גם למהפכה המצרית ישנם רקע וסיבות מיוחדות, ותביעות פוליטיות, כלכליות וחברתיות, שאפשרו לנו להחזיק מעמד בכיכר אל תחריר במשך 18 יום, חרף כל הקשיים".

עו"ד עלי מוסיף: "הפועלים היו אלה שעמדו בראש המאבק הארוך ביותר, שנמשך משנת 2004 ועד היום. תנועת הפועלים מיזגה את התביעות האיגוד מקצועיות עם התביעות הפוליטיות, וזעזעה בכך את יסודות המשטר. מאות אלפי פועלים השתתפו בשביתות ובהפגנות, כשהם נתקלים בצעדי דיכוי, מעצרים, ופיטורים מהעבודה."

אחת החולשות של מאבק הפועלים, מודה עו"ד עלי, היתה הויתור שלהם על הנהגת המהפכה. "נכון שהפועלים השתתפו במהפכה מיומה הראשון, כגוש עצמאי של פועלים וועדי עובדים, אבל הם נסחפו אחרי התקשורת, שהציגה את "השבאב" (הצעירים) כמנהיגי המהפכה.

"בנוסף, חלק מהמפלגות הפוליטיות, ביניהם האחים המוסלמים, הפנו עורף לתביעות הפועלים. מאידך, אולם, הפועלים ממשיכים בשביתות ובפעולות המחאה שלהם, והם נחושים להשיג את תביעותיהם, למרות הלחץ האדיר המופעל עליהם לחזור למקומות עבודתם," מסכם עו"ד עלי.

חמדי חוסיין, פעיל איגוד מקצועי ומנהל מרכז "אופקים סוציאליסטים" בעיר אלמחלה אלכוברא, הודיע שהוא מתנגד בתוקף לעמדת שייח' אלקרדאווי, אשר דרש מהפועלים לחזור הביתה. לדברי חוסיין: "אין לאף אחד את הזכות והמעמד לדרוש מהפועלים להפסיק את מאבקם. גם עמדת הצבא לא תמנע מהם להמשיך במאבק. שביתות והפגנות של פועלים ימשיכו עד שהצבא יודיע כי הוא מתחייב למלא את עקרונות המהפכה, ולכבד את האמנות הבינלאומיות ביחס לזכויות העובדים."

עו"ד עלי מוסיף: "חלק מהפעילים ומהמפלגות מקיימים מגעים ועורכים עסקאות עם הצבא מאחרי הקלעים. אולם, עבור הפועלים המהפכה אינה מסתכמת בשינוי של ראשי המשטר, אלא נועדה לשפר את רמת חייהם ולהשיג צדק חברתי. הפועלים דורשים צעדים ממשיים, שיבטיחו את עתידם. כל עוד לא התקיימה דרישה בסיסית זו, המהפכה תמשך. המחאה של הפועלים היא הדרך הטובה ביותר להבטיח את הצלחת המהפכה."

המשטר מכין עצמו לחזרה

המחאה של הפועלים אינה מצטמצמת למישור הכלכלי ולתביעות "סקטוריאליות", כפי שמאשימים אותם, אלא מכוונת גם לשמירה על הישגי המהפכה ולמניעת חזרתו של המשטר הישן. פעילים וגופים רבים עוקבים בדאגה אחרי ניסיונות הצבא לאמץ את סיסמאות המהפכה, תוך שמירה על מעמדם של אושיות המשטר הישן, ובראשם ממשלתו של אחמד שפיק, משטר החרום, ומנגנוני הדיכוי למיניהם ובראשם השרות החשאי. שחרור העצורים הפוליטיים, לא רק שלא התבצע, אלא שהעצורים ממשיכים לסבול עינויים ופגיעה בזכויותיהם.

השינויים הקוסמטיים שנעשו בהרכב הממשלה או בהנהלות חברות ומוסדות ציבור, אינם משכנעים את הציבור לסמוך על רצונו הטוב של הצבא. הכל יודעים מה עלול לקרות אם אווירת האדישות תחזור ותשתלט על הרחוב, וההפגנות בכיכר אלתחריר ייפסקו. הצבא המצרי רקוב ומושחת לא פחות ממפלגתו של מובארכ, והוא עדיין מחזיק בידיו כ-15% מהכלכלה המצרית, ומפקדיו זוכים לטובות הנאה מפליגות, שהוענקו להם על ידי המשטר הישן.

עו"ד עלי אומר "אנחנו לא סומכים על ממשלת המעבר ולא מרוצים מהאופן בו הצבא מנהל את תקופת המעבר. יש דאגה גדולה מהפיכת נגד שתחסל את הישגי המהפכה. השינויים שבצעה ממשלת המעבר בתקנון אינם מספיקים ואינם מקובלים. אחרי שגילו את כוחם, ההמונים ובעיקר הפועלים לא יסכימו עוד שירמו אותם".

חוסיין מאשר שהפועלים חזרו לזירה כאשר כוחות הריאקציה ניסו לחסל את המהפכה בעודה באיבה. בראש כוחות הנגד השואפים לחסל את המהפכה עומדים גורמים במפלגת השלטון שמיהרו להופיע בלבוש חדש: "הם עושים מאמץ גדול לבנות את כוחם מחדש, תוך מתן שוחד לאנשים הנזקקים. הם מחתימים אנשים מעוטי יכולת על טפסי הצטרפות למפלגה חדשה, ששמה ככל הנראה יהיה, בכל החוצפה, "25 בינואר". מנהיגים אלה אוספים סביבם קבוצות בריונים, שאמורים להגן עליהם.

"יש שמועות על הכוונה למנות את הרמטכ"ל, סאמי ענאן, לראש המפלגה החדשה. אנו רואים כיצד הצבא מאפשר לחברי המפלגה החדשה להיפגש בבניין המפלגה הלאומית של מובארכ, למרות שהצבא התחייב להחרים את רכוש מפלגת השלטון ולהחזירו למדינה. כוחות פוליטיים שונים המודאגים מהתפתחויות אלה, נפגשו כדי לדון בתגובה אפשרית, ובצל כך נמשכות ההפגנות של יום ו' וכמוהן השביתות של הפועלים".

במאי הסרטים, באסל רמסיס, מאשר באוזנינו דברים אלה: "יש שמועות שבדראווי (מי שמונה בתחילת המהפכה למזכ"ל המפלגה ופוטר אחר ימים ספורים), יקים מפלגה חדשה יחד עם ואיל גנים (הבכיר בגוגל, ואחד הצעירים שקראו למהפכה).

המשוואה היא ברורה אומר רמסיס: "מצד אחד ניצב הצבא, ומהצד השני המהפכה העממית. הצבא, שבראשו עומד הגנרל טנטאווי, מייצג את המשטר הקודם ואת שאריות מקורביו של מובארכ. הצבא כפוף לחלוטין לתכתיבים של האמריקאים והישראלים, ולכן אינו מעונין בשינוי, אלא בקיצוץ כנפיה של המהפכה. הצבא לא יתן לנו מתנות, כל הצעדים שהוא יבצע יהיו תחת הלחץ של הרחוב ובהתאם ליחסי הכוחות."

הגורם שיש לו השפעה מכרעת על אותה משוואה, אומר רמסיס "הם הפועלים שיוצאים עכשיו למערכה. הפועלים הם הערובה למהפכה אמיתית, בכך שהם קושרים את המחאות וההפגנות למען זכויותיהם, עם התביעה הפוליטית להפלת הממשלה. עכשיו הזמן להשיג הישגים של ממש". רמסיס מגיב לטענות, לפיהן מחאת הפועלים פוגעת בכלכלה הלאומית "אלו מלים ריקות. מי שמאיים על הכלכלה הם אותם גנבים ומושחתים אשר שלטו במצרים ושדדו את קופתה."

את עלא כמאל, פעיל שמאל מקהיר, פגשנו באביב 2008, בעת ביקורנו במצרים, בעקבות השביתות הגדולות באל-מחלה אל-כוברא. בשיחת טלפון שקיימתי עמו עכשיו, הוא מעריך ששביתות הפועלים הנוכחיות, שתובעות חופש התאגדות, מהוות מנוף אדיר לקידום המהפכה "אין לאף אחד זכות לתבוע מהפועלים לחזור הביתה. אף אחד אינו יודע איזה אופי תלבש הממשלה שתקום, והאם היא תמלא אחר תביעותיהם הצודקות."

לדעתו של עלא כמאל "הבעיה היסודית של הפועלים היא היעדר הנהגה פוליטית, והיעדר מפלגת פועלים שתארגן אותם ואת האיכרים והעניים. הכוח היחידי שאין לו השפעה על החוקה, משום שאין מי שייצג אותו, הם הפועלים. מכאן מקור הדאגה והצורך להמשיך בשביתות."

כל הדוברים מסכימים כי מדובר בלא פחות מלידה מחודשת של העם המצרי. עלא כמאל נזכר בימים הגורליים של המהפכה: "עמדנו 250 אלף איש מסביב לארמון הנשיאות, וזה אותו מקום שלא הייתי מעיז לעבור לידו בעבר, מפחד שאפגע חס וחלילה מירי של שומר, שאף לא יטרח לברר את זהותי. הדבר היחידי שיכריח את הצבא להתקדם במימוש התביעות של העם, הוא המשך הנוכחות של ההמונים ברחוב."

חמדי חוסיין מצביע על העובדה שהשלטון מתחיל להיענות לחלק מתביעות הפועלים. "אחד ההישגים היה החלטת הנהלת מפעל הטכסטיל באלמחלה אלכוברא לפטר את יו"ר מועצת המנהלים, ולמנות במקומו את המהנדס אחמד מאהר, האהוד על הפועלים. בעקבות ההחלטה, חדשו הפועלים במפעל הגדול את עבודתם. צעד חשוב נוסף היה פיטוריה של שרת העבודה, עאישה עבד אלהאדי, והקפאת פעילותו של יו"ר איגוד העובדים הרשמי, שהיה קשור באופן הדוק למפלגת השלטון השנואה".

הצבא, האחים המוסלמים - והפועלים

כמו רוב המפלגות והכוחות הפוליטיים, העממיים והאיגוד מקצועיים, נוקט חמדי חוסיין ביחס ניטרלי או אפילו חיובי כלפי הצבא. לפי חוסיין "בשלב הנוכחי, אין זה נכון להתנגד לאנשי הצבא, שכן יש ביניהם גורמים מכובדים ונקיים. אין לנו רצון ליצור פילוג פנימי בצבא. כולי תקווה שהצבא יגשים את מה שהבטיח. תפקיד הכוחות הפוליטיים והפועליים הוא להגן על הצבא מפני מהפכת נגד של אלמנטים מהמשטר הישן". גם לדעתו של עו"ד עלי "לצאת נגד הצבא משמעו לפרק את המדינה, וזה אינו האינטרס שלנו, או משהו שאנחנו רוצים בו".

חמדי חוסיין מתיחס גם להשפעת האירועים האחרונים על ההתארגנויות הפוליטיות "יש כרגע שלוש מפלגות שמאל. יש ביניהן הסכמה שצריך לדחות את הבחירות לזמן ארוך מעבר לששת החודשים שנקבעו על ידי הצבא. הכל יודעים שהאחים המוסלמים הם בעלי המסגרת הארגונית הטובה ביותר. אולם, אם ינתן זמן רב יותר, יוכלו גם מפלגות השמאל, והמפלגות הליברליות, ואפילו שאריות מפלגת השלטון, להתארגן בצורה טובה על מנת להשתתף בבחירות."
עלא כמאל אומר בענין זה, כי הכוחות הקפיטליסטיים מחזיקים בידם מנופי לחץ אדירים, ונשענים על המועצה הצבאית השלטת. לעומת זאת הקואליציה של השבאב, למרות ההתלהבות שלה, היא תפעה א-פוליטית, שרואה בעיסוק בפוליטיקה דבר "מלוכלך" ומשתדלת להמנע ממנו. אולם, לא יהיה מנוס מהתארגנות פוליטית על מנת לממש את השינוי שהושג, ולנהל דיון בנוסח החוקה ומאבק על הרכב השלטון הפוליטי, תוך יצירת מוקדי כוח בדמות מפלגות פוליטיות.

התמונה שמציירת את האחים המוסלמים כמי ששולט ברחוב, רחוקה מלהיות נכונה, אומר עו"ד ח'אלד "ביום ו' הראשון אחרי נפילת מובארכ (18.2), נערכה בכיכר אל תחריר הפגנה בה הופיע המטיף הדתי שייח' קרדאווי. התקשורת ניסתה להראות כאילו האחים המוסלמים השתלטו על הכיכר, והבליטה את החלק של התפילה. אולם לדעתו של עלי "הפגינו באותו יום ארבעה מיליון אנשים. תומכי האחים המוסלמים ביניהם היוו אולי 20 אחוז, 10% שייכים לכוחות הפוליטיים האחרים, ואילו רוב המפגינים היו אזרחים פשוטים בלי השתייכות פוליטית".

"אין להוציא מכלל חשבון," אומר עלי "עסקה בין האחים המוסלמים ובין הצבא. ברור שזה יעמיד בסכנה את הדמוקרטיה. העם המצרי ברובו עדיין דתי, ולכן ניתן לשכנע אותו לקבל על עצמו את הדגם האסלאמי. נכון שהאמריקאים נותנים לגיטימיות לקיומה של מפלגה אסלאמית, עם זאת, יש הבדל בין זה ובין לתת להם את השלטון במדינה. בכלל לא בטוח שהעם במצרים יסכים לשלטון כזה, אחרי כל מה שראינו וכל הקורבנות שהקריב בשביל המהפכה."

בראיון מעורר עניין, שנתן עו"ד עלי לתחנת רדיו עצמאית מארה"ב "Democracy Now", הוא הסביר: "הפועלים הם שהשיגו את הנצחון הראשון של הדמוקרטיה עוד בתקופת שלטונו של מובארכ, כאשר כפו עליו להכיר בזכותם להתאגדות חופשית. ההישג הגדול ביותר במישור האיגוד מקצועי היה הקמת האיגוד העצמאי של פקידי המס, שאחריו באו המורים ואחרים. הקמת איגודים עצמאיים ערערה את השליטה של התאחדות העובדים הרשמית, שנשלטה על ידי המשטר. הישגי הפועלים זעזעו את מעמדו של המשטר וסללו את הדרך לנפילתו. הפועלים הם אלו שהפגינו ברחובות מצרים ודוכאו בכוח ובאלימות. הם המהפכנים שהקריבו את עצמם, מבלי שתבעו לעצמם את כתר מנהיגי המהפכה".

בן הברית הטבעי

המשימה של הקמת מפלגה פועלית במצרים הפכה למשימה הכרחית ודחופה. לאור הנסיון של מהפכות קודמות ברחבי העולם, ולאור הדאגה מפני אפשרות של מהפכת נגד, שבה ישתלט מחדש הצבא או אפילו האחים המוסלמים או המפלגה הלאומית של מובארכ, או ברית כלשהי בין שלושתם - דרושה התארגנות פוליטית של הפועלים, שתבטיח את שמירת הדמוקרטיה, שהושגה בדמם.

בני מעמדות הביניים, שהשתתפו באומץ וגבורה במהפכה המדהימה של מצרים, והקריבו רבות במאבק למען החופש, חייבים לבחור את בן בריתם בשלב המכריע והגורלי הנוכחי. אם יבחרו אותם צעירים ומשכילים בצבא ובאחים המוסלמים, המשתייכים גם הם למעמד הביניים, התוצאה תהיה ויתור על הדמוקרטיה ועל החרויות שבשבילן החלה המהפכה. לעומת זאת, אם יבחרו את בן בריתם הטבעי - מעמד הפועלים, הם ימצאו שותף רב כח בהגנה על הישגי המהפכה ובבניית חברה דמוקרטית חדשה.

תוכן

הוספת.
תגובה חדשה.

שם השולח

כתובת דוא"ל

כותרת התגובה

תוכן

Home גרסת הדפסה חזרה למעלה