ממשלה של פירומנים

מאת עידו מהל
מילות מפתח: הפרטה, כלכלה, משבר כלכלי

השריפה בכרמל לא היתה סתם עוד מחדל או גזרה שנפלה עלינו משמים. זוהי תוצאה של המדיניות המסוכנת אותה מובילה ממשלת ישראל; מדיניות הנועצת את עיניה בשערים המשתנים של הבורסה, ואינה מתפנה להעיף מבט באופן שבו היא מתרגמת בשטח – מלחמות, אסונות טבע, עוני ואבטלה. אין מדובר בתקצוב זה או אחר, במשרדי ממשלה מדשדשים או בנתק בין נערי האוצר לשרים. מדובר במסע ארוך שנים במסלול האידיאולוגיה הניאו-ליברלית, כשמוקד האש הפעם הוא מערך הכבאות.

הפרטת מערכת הביטחון ושירותים מצילי חיים, אינה דבר חדש. כבר שנים שמשרד האוצר שם את יהבו על הפרטת המשטרה ושירות בתי הסוהר. במקביל מוזנחים כל אותם שירותים שעדיין לא עברו הפרטה, והכאוס בשירותי הכבאות מוכיח זאת – איגודי כבאות פזורים ברחבי הארץ ללא תאום אחד עם השני. מערך הכבאות בישראל כולל כבאי אחד על כל 7,000 אזרחים (לעומת אחד על כל 1,000 אזרחים בסטנדרט הבי"ל), ללא מערך כיבוי מוטס ועם כבאיות בנות 20 שנה ויותר המחלידות בשטח.

בין הלהבות שחרכו את הר הכרמל, ניתן היה להבחין כי זמן החסד של ממשלת ישראל הגיע לקיצו. אותה ממשלה שנוהגת כאילו היא מושלמת בפלנטה אחרת – ממשיכה ליישם מדיניות הפרטה ומבקשת להפחית את הפיקוח על הבנקים, ואוטמת עצמה בפני העולם אל מול כל ביקורת, או ניסיון להגיע להסדר בין ישראל לפלסטינים. אובמה – לא מבין, האירופאים - אנטישמים, הפלסטינים – רוצים רק לקחת ולא לתת, והעובדים – שישלמו את המחיר. אך לאטימות ולדרך החשיבה הניאו-ליברלית יש מחיר – 42 הרוגים, 50,000 דונם של יערות ומטעי זיתים שרופים, ו-17,000 איש שפונו מבתיהם.

לפני כשנה פנו ראשי שירותי הכבאות לממשלה, בדרישה להציל את מערך הכבאות, ולהזרים אליו במהירות תקציב של 540 מיליון ₪. ראש הממשלה, בנימין נתניהו, השיב אז, שהוא אינו יכול לקבל החלטה ללא אינפורמציה קריטית בדמות סקר דעת קהל. נתניהו דרש שהסקר יבדוק את תפיסות הציבור לגבי מערך הכבאות בכלל, ובפרט, מה חושב הציבור על האפשרות לאסור על הכבאים את חופש ההתאגדות וזכות השביתה.
אל מול הרפורמה המוצעת במערך הכבאות – הפיכה למערך ארצי ותקצוב גבוה יותר – מעמיד נתניהו את הדרישה להתייחס לכבאות כאל מגזר בטחוני, ולמנוע הקמת ועדי כבאים. דרישה זו היא חלק מהמתקפה של נתניהו נגד העבודה המאורגנת בישראל. ברחבי העולם ניתן למצוא איגודים רבים של כבאים, שמכירים היטב את זכותם לשבות כשפוגעים בפרנסתם. גם בארץ שביתת הכבאים האחרונה עסקה בנושא התקצוב ורענון מערך הכבאות, ולא בסעיפי השכר של הכבאים עצמם. יתרה מזו, במלחמת לבנון השנייה, כאשר הלנת השכר של הכבאים נמשכה מספר חודשים, הם הפסיקו את העיצומים בהם נקטו, ויצאו לכבות שריפות.

יש לשער שעל נזקי השריפה בכרמל תניח הממשלה פלסטרים פילנתרופיים – מענק מיוחד לתושבים המפונים ועזרה בשיקום הבתים, עמותות שונות ואולי גם בתי תמחוי – כפי שהיא נוהגת לעשות בכל מקום שבו גורמת מדיניותה לנזק חברתי וכלכלי הפוגע באוכלוסיות החלשות. אך, כשחזון הכלכלה הישראלית מזדנב אחר החלום האמריקאי – תקציב רזה, גרעון נמוך, מיסוי הולך ומצטמק על ההון - התוצאה היא עוד ועוד עשוקים ומנוצלים, שאין מי שיגן עליהם מפני שריפות. תקציב למטוסים וטנקים חדישים – יש, תקציב לטכנולוגיות הצבאיות המתקדמות ביותר – יש, תקציב להתנחלויות ונכונות להמשך בנייה מעבר לקו הירוק – יש ויש!, יכולת לכיבוי שריפות –אין.

ראש הממשלה נתניהו צריך לתת דין וחשבון, לא רק לאזרחי ישראל, אלא גם לאזרחי העולם. ביום חמישי, מיד עם פרוץ השריפה, פנה ראש הממשלה למדינות רבות ובקש שיזרקו לו גלגל הצלה. בקשתו לא הושבה ריקם – אל ישראל הגיעו מטוסים מיוון, בריטניה, קפריסין, צרפת ואפילו טורקיה, כבאים מבולגריה, כבאיות מהרשות הפלסטינית, וכוחות סיוע אחרים מרחבי העולם. ספק אם השריפה הייתה מכובה בעת כתיבת שורות אלו, אילו לא הגיעו לישראל מטוסי האיליושן מרוסיה, והסופר טאנקר – "המשיח" שהושכר מאמריקה. איפה האנטישמיות האירופית, שבימים כסדרם מככבת בכותרות העיתונים? איפה העויינות של אובמה שלמדנו לקבל כאקסיומה? איפה הטרוריסטים הטורקים? והפלסטינים? השריפה כילתה את המנטרה הנצחית של "העולם כולו נגדנו". מדינות העולם, שמאסו בכיבוש ובסרבנות השלום של ישראל, נעמדו לצידה בזמן שהקרקע בערה, ועתה – האם תבוא תמורה מממשלת ישראל? כנראה שלא.

ההודעה של ארה"ב על כשלון המו"מ על חידוש ההקפאה, מעידה שנתניהו ממשיך לכבות כל ציפייה להמשך הדיאלוג בין ישראל והפלסטינים. אם לא ישכיל נתניהו לקחת את האשראי שקיבל זה עתה ממדינות העולם, לצלצל לאבו-מאזן, לשלוח מסרון פייסני לאסד וארדואן, ולהודיע קבל עם ועולם, שהוא מוכן לרדת מההר שנכבש, למען תהליך שלום, את השריפה הבאה גם עשרות מטוסים חדשים מארה"ב לא יוכלו לכבות.

תוכן

הוספת.
תגובה חדשה.