תנאי שימוש
Home גרסת הדפסה

גליון 23, אוקטובר 2007

שטחים כבושים

אסון אנושי בארץ הפליטים

רצועת עזה

מאת מיכל שורץ
מילות מפתח: עזה, כיבוש

ב-4 בספטמבר, יומיים לאחר פתיחת שנת הלימודים, נפל טיל קסאם ליד גן ילדים בשדרות. באותו לילה התראיין בטלוויזיה חיים רמון, סגנו ומקורבו של אולמרט, ובלהט נקמני הוא העלה רעיון אותו הוא מתכוון להציע לקבינט. לא פעולה צבאית מאסיבית שעלולה לגבות קורבנות מקרב החיילים. לא, משהו הרבה יותר פשוט. הפסקת החשמל והמים. לכל טיל יהיה תג מחיר: מספר השעות או הימים שבהם יוותרו תושבי הרצועה מנותקים מהציביליזציה. המטרה: לגרום לעזתים ללחוץ על ממשלת החמאס להפסיק את ירי הקסאמים.

עיסאם יונס, מנהל "מרכז אל-מיזאן לזכויות האדם" הנמצא בעזה (http://www.mezan.or), אינו מתרגש מהרעיונות של רמון. "הצעדים שממשלת ישראל דנה בהם כבר מופעלים בשטח, ואין בהם כל חדש", הוא אמר בראיון טלפוני לאתגר ב-5.9.07. "כל המעברים", הוא אמר, "סגורים, למעט למצרכי מזון בסיסיים ותרופות. בכל עזה מתקיימות הפסקות חשמל מתוכננות, שנמשכות בין 12 ל-24 שעות בשבוע. לכך מתווספות הפסקות מים, ומערכת ביוב על סף התמוטטות. צעדי הענישה הקולקטיבית הזאת נגד תושבי עזה מסוכנים ביותר", אומר יונס. "אנחנו עדיין כבושים על ידי ישראל, יש לה את מלוא האחראיות על מה שמתרחש כאן. במה היא יכולה להעניש אותנו יותר מזה?".

וואיל ח'לף, חבר מזכירות התאחדות האיגודים המקצועיים הפלסטינים בעזה, מסכים עם הקביעה הזאת. על האפשרות שישראל תחמיר את צעדי הענישה שלה נגד אוכלוסיית עזה, הוא מגיב בצורה קצת פחות דיפלומטית. "לא בועטים בגופה", הוא אומר.

אכן, ישראל ממשיכה להיות אחראית בצורה ישירה לגורלה של עזה, גם לאחר פירוק ההתנחלויות והנסיגה לקו הירוק. היא אחראית לאספקת 60 עד 70 אחוזים מצריכת החשמל בעזה. אף ליטר בנזין לא נכנס לרצועה ללא אישור ישראל. היא מונעת את חידוש תפעולם של שדה התעופה והנמל. היא האחראית על המעברים – חלקם לסחורות וחלקם לבני אדם – כולם סגורים מאז הפיכת חמאס שהתרחשה ביוני האחרון. ישראל מחזיקה בידיה את כספי המכס על סחורות פלסטיניות מיובאות, כמו גם מסים אחרים, שאמורים לממן כ-60 אחוזים ממשכורות פקידי הרשות. עזה סגורה ומסוגרת, מנותקת מהגדה המערבית. העולם, כולל המדינות התורמות, תומך בסגר המוחלט שישראל מטילה עליה ואף משתתף בו. לתושבי עזה אין אל מי לפנות.

סכנת התמוטטות כלכלית

בקיץ האחרון, הזהירו פקידי או"ם בכירים, כי עזה קרובה להתמוטטות כלכלית וחברתית מוחלטת. 1.4 מיליון בני אדם, מתוכם 1.1 מיליון פליטים, חיים על הקצבות מזון. כאמור, ישראל מאפשרת להכניס לרצועה רק מזון הכרחי ותרופות. לא נכנסים חומרי גלם כמו מלט, ברזל, עצים ומסמרים. לא נכנסים חלקי חילוף. לא נכנסים בגדים, נעליים, סיגריות, מכשירי חשמל ואלקטרוניקה, בטריות, מוצרי פלסטיק, נייר מכל סוג שהוא – גם לא נייר טואלט, כלי מטבח או טלפונים ניידים.
מאחר ואין דיו ונייר, לא ניתן היה להדפיס יותר מ-350,000 ספרי לימוד של אונרו"א. רבים מ-200,000 התלמידים בכיתות א' עד ט' יאלצו להסתדר בלעדיהם בשנת הלימודים הקרובה. כך מוסר משרד התיאום של האו"ם לנושאים הומניטריים בשטחים בדו"ח שלו באמצע באוגוסט.

הדו"ח מצטט נתונים מתוך אתר "פלטרד" (http://www.paltrade.org): "נכון ל-14 באוגוסט ההפסדים הישירים והעקיפים של הסגר [מאז תחילת המצור באמצע יוני – מ.ש.] נאמדים בשמונה מיליון דולר בענף הרהיטים, 15 מיליון דולר בענף הטקסטיל, ושלושה מיליון דולר בענף המזון. ענף החקלאות ספג הפסדים בשל הפסקת היצוא המוערכים ב-16 מיליון דולר. 85% מהתעשייה [3,900 מפעלים ועסקים – מ.ש] נסגרו באופן זמני, כשהם מותירים 35,000 פועלים מובטלים. עוד 35,000 פועלים פוטרו מענפים שונים כולל בניין, מסחר ושירותים". (“Gaza Strip: OCHA Humanitarian Situation Report, 15-23 August 2007)
עקב המחסור בחומרי גלם, הופסקו פרוייקטים ציבוריים במימון גופים בינלאומיים. פרוייקט בניין של אונרווא בסכום של 25 מליון דולר, פרוייקט העברת מים של usaid בסכום של 100 מליון דולר, בניית תחנת ביוב בעזה, במימון גרמני, בסכום של 80 מיליון יורו, תוכנית לפיתוח רחוב סלאח א-דין בעזה, במימון יפני בסכום של 25 מליון דולר, ותוכניות נוספות. בנקים ישראלים ובינ"ל שוקלים להפסיק את קשריהם עם בנקים פלסטינים (מתוך דו"ח של עלי אבו שהלא, "כלכלת עזה לאן?", הוגש לכינוס של המרכז הישראלי-פלסטיני למחקר ואינפורמציה, אוגוסט 2007).
הענף החקלאי, המעסיק כ-40 אלף עובדים, מפרנס כרבע מאוכלוסיית הרצועה. ענף זה תלוי במאה אחוז על יבוא של זרעים, דשנים, חומרי הדברה וכו'. כתוצאה מהיעדר יכולת לייצא את המוצרים, הם הנמכרים במחירי הפסד בשווקים המקומיים. להערכת שר החקלאות, אם ימשיך הסגר יסתכמו ההפסדים של העונה ב-12 מליון דולר.
הסגר הותיר 70,000 פועלים, מפרנסים של כחצי מיליון נפשות, מנותקים ממקום עבודתם, בלי כל פיצוי (באמצעות תשלומי ביטוח לאומי כמו קצבת אבטלה), ובלי כל תקווה למצוא עבודה אחרת. המספרים הרשמיים מדברים על אבטלה שמגיעה ל-40%, הבלתי רשמיים על 60%. תוכנית המזון העולמית מזהירה ש-80% מהעזתים חיים בעוני (לעומת 46% בגדה המערבית). כל זמן שהמשבר הנוכחי ימשך, הבטחת אספקת המזון תהיה הדאגה העיקרית (www.wfp.org).

המחסום העיקרי להעברת סחורות, קרני, סגור לחלוטין (מלבד מסוע אחד לגרעינים ומספוא). מזון ותרופות נכנסים דרך מעבר כרם שלום. לא רק שאין כל יצוא מעזה, אלא שישראל גם ביטלה את קוד היצוא של עזה. אם תרצה עזה לייצא בעתיד, היא תאלץ לעשות זאת באמצעות גוף שלישי. יותר מ-850 מכולות, בשווי כולל של 65 מיליון דולר, תקועות בנמלי ישראל. 600 מכולות ריקות תקועות בעזה, והסוחרים הפלסטינים משלמים קנסות יומיים על עיכוב בהחזרתן. הפסדי היצואנים מוערכים בחצי מיליון דולר ביום (עלי אבו שהלא, שם).

ואיל ח'לף, נציג האיגודים המקצועיים, אומר שמה שמחזיק את עזה בחיים הם 100 אלף פקידי הרשות הפלסטינית, כמו גם עשרת אלפי פקידי רשות הסעד והתעסוקה של האו"ם, שממשיכים לקבל משכורות. בנוסף, בחודש אוגוסט חילקה חמאס קצבאות בגובה 100$ ל-20 אלף מובטלים, וכנראה שתעשה כך גם בספטמבר.

"המחסור בסחורות גרם להאמרת מחירי מוצרי המזון", אומר עיסאם יונס מ"אל-מיזאן" לאתגר. "לא רק בגלל שסוחרים ניצלו את המצב כדי לאגור סחורות ולספסר במחיריהן, אלא גם משום שעלות הובלה של מכולה מנמל אשדוד למחסום סופה, נע בין 2000 ל-5000 דולר. לשם השוואה, הובלה של אותה מכולה מסין לאשדוד עולה 2000 דולר. לכן, מחיר קופסת סיגריות עלה ב-50%, מעשר ל-15 ₪". ח'לף נותן דוגמא אחרת: מחירו של שק שיבולת שועל (כחמישים ק"ג) לבעלי חיים, עלה מ-43 ל-85 ₪. עליה זו משפיעה על מחירי הבשר, העוף, ואחזקת שאר בעלי החיים שהתושבים מגדלים כדי להימלט מהרעב.

המצב בבתי החולים גם הוא קשה מאוד. כאשר יש הפסקות חשמל, הם עוברים לעבוד עם גנרטורים במערך חירום. הם נאלצים לבטל ניתוחים וטיפולים שאינם מצילי חיים, ועובדים בתפוקה חלקית ביותר. גם המקררים בהם מחזיקים תרופות אינם מתפקדים כראוי. ד"ר מעאויה חסניין, רופא מנתח, ראש מערך החירום במשרד הבריאות בעזה, אומר לאתגר: "קיים מחסור בתרופות לכליות, למחלות לב ולמחלות כרוניות כמו סכרת. כמו כן יש מחסור בתרופות כימיות לסרטן. למעשה יש רק תרופות בסיסיות. היעדר חלקי חילוף לא מאפשר לתחזק את המכשירים הרפואיים החיוניים. בנוסף, ישנה עליה בהפלות, וכמו כן, המחסור במים, ושביתת עובדי הנקיון, דירדרו את התנאים הסניטריים ועלולים לעודד התפרצות מגיפות, ומחלות זיהומיות".

דחפתם אותנו לפינה

המצור הנוכחי אינו אלא הסלמה קיצונית של הצעדים שבהם נקטה ישראל מאז זכתה החמאס בבחירות לרשות הפלסטינית בינואר 2006. "דחפתם אותנו לפינה", אומר יונס, "והתוצאות של המדיניות הישראלית יהיו הרות אסון. אם ישראל חושבת שהיא יכולה להשתמש ב 1.4 מיליון בני אדם כחיות מעבדה, ולגרום להם להפנות את כעסם נגד חמאס – היא טועה. רוב האנשים רואים בחמאס קורבן. אם הם יפנו לה עורף, זה יהיה לכוון עוד יותר קיצוני. זו מה שיקרה, עד שהכיבוש באמת יסתיים, ועד שאנחנו נגבש מדיניות אחידה".

ישנם מי שטוענים כי הרחוב התרחק מחמאס, בשל צעדיה האנטי דמוקרטיים כנגד עיתונאים. מאידך, יש מי שחושב ההפך. עיסאם יונס מייחל לאחדות לאומית, וואל ח'לף טוען כי חמאס שואפת להחליף את אש"ף, ומתכוננת לעימות. משום כך, אין לדעתו שום בסיס משותף לאחדות לאומית. בו בזמן הוא מאוכזב מחוסר הנוכחות של הכוחות הלאומיים ברחוב ומחוסר תפקודם.

תומכי אבו מאזן טוענים כי לארגון הפתח נפתח עתה חלון הזדמנויות. חלון זה עלול להיסגר בנובמבר אם אבו מאזן יחזור בידים ריקות מהועידה בוושינגטון. במקרה כזה הפלסטינים יחזרו לתמוך בחמאס, אם לא בארגונים קיצוניים עוד יותר. אולם, ישראל לא מתנהגת כמי שמנסה להגיע בנובמבר לפתרון בסיסי של הבעיה הפלסטינית. במקום זה היא מתנהגת כמי שנחושה להביס את חמאס על ידי הענשתם של אזרחי עזה.

Home גרסת הדפסה חזרה למעלה