מהרפורמה בקרקעות לרפורמה בתכנון - הפרטה בשיטת הסלאמי

מאת מיכל שורץ
מילות מפתח: הפרטה, משבר כלכלי

לאחר שהצליח להעביר במחטף את חוק הרפורמה בקרקעות, שנתן אור ירוק לתהליך הפרטת אדמות המדינה, מקדם נתניהו, בימים אלה ממש, רפורמה משלימה ולא פחות מסוכנת מקודמתה - הרפורמה בחוק התכנון והבנייה. ההצדקה לרפורמה השנייה היא "להקל על האזרח הקטן שרוצה לסגור מרפסת", כלומר להיטיב עם העם. ממש כמו ברפורמת הקרקעות, שנועדה כביכול להוזיל את מחירי הדיור, לשחרר את החוכר לטווח ארוך מהבירוקרטיה של מינהל מקרקעי ישראל, ולאפשר לו לרשום את רכושו בטאבו.

מאחורי המלל החברתי של נתניהו עומד מניע שונה לחלוטין והוא "האצת הצמיחה הכלכלית" או במלים אחרות, הסרת הבלמים והחסמים בפני חברות הבנייה ואיילי הנדל"ן, מה שיעלה עוד יותר את מחירי הדירות. הרפורמות בקרקעות ובתכנון משלימות את ההפרטה הזוחלת של נכסי המדינה על חשבון הציבור, החל בנמלים ובחברות הממשלתיות, וכלה ברפורמה בשוק ההון שאפשרה לספסר בכספי הפנסיות לטובת הבנקים והבורסה.

למעשה, על מנת לממש את מטרותיו, זקוק נתניהו לרפורמה משולשת: הראשונה, ביטול מינהל מקרקעי ישראל (ממ"י), המחזיקה ב- 93% מכלל האדמות בישראל (22 מיליון דונם). במקום ממ"י תוקם רשות מקרקעין ממשלתית, שתציע למכירה, בשלב ראשון, 4% מהקרקעות בישראל. הרפורמה השנייה - חתימת הסכם עם הקרן הקיימת לישראל (קק"ל) לפיו תעביר קק"ל למדינה 50-60 אלף דונם של קרקע עירונית היקרה ביותר, ובתמורה תקבל קק"ל שטח דומה של קרקע חקלאית בגליל ובנגב. הרפורמה השלישית מתייחסת לחוק התכנון והבניה, ותפקידה לבטל את הוועדות המחוזיות, ולהעביר את כל הסמכויות לוועדות המקומיות בהליך מקוצר ובלתי דמוקרטי, מה שיעודד עוד יותר את הקשר הגורדי בין הון לשלטון.

שלושת הרפורמות הללו, שנועדו לקדם את הפרטת "אדמות הלאום היהודי", שחלקים גדולים מהן (כ-1.2 מיליון דונם) הופקעו מבעליהן הערבים, נוגעות בנושאים רגישים ביותר. לא רק שההפרטה תאפשר לבעלי הון מעטים להשתלט על אדמות יקרות על חשבון הציבור, אלא שהיא גם תסתום את הגולל על האפשרות שבעלי הקרקע הערבים, בין אם אזרחי ישראל או פליטים, יפוצו במסגרת הסכם עתידי. העברת קרקע מופקעת לידי קק"ל, שמנועה מלמכור או להחכיר אדמות לערבים, תנציח את נישולם.

הרפורמות של ממשלת נתניהו נתקלו בהתנגדות עזה מימין ומשמאל, שהצליחה לקצץ את תנופת השינוי. מצד אחד, מפלגות הימין המתנגדות להפרטת "אדמות הלאום היהודי", וביניהן גם בן ציון נתניהו, אביו של ראש הממשלה. מצד שני, קואליציה של 15 ארגונים חברתיים, המתנגדים לחלק את אדמות המדינה לבעלי הון; לידם ארגונים ומפלגות ערבים שמתנגדים למכירת נכסים שהופקעו מערבים. בנוסף, הסכם חילופי קרקעות עם קק"ל תקוע בינתיים בבית משפט בשל התנגדות פנימית בקק"ל, ואם לא יאושר יעקר במידה רבה את הרפורמה בקרקעות.

בראיון לעיתון כלכליסט טען ארז כהן, יו"ר לשכת שמאי המקרקעין, כי "הרפורמה במינהל מקרקעי ישראל היא אחיזת עיניים. היא רפורמה ללא רפורמה, שלא תשפיע על שוק הנדל"ן. לדבריו, הרפורמה הייתה אמורה להפשיר שטחים לבנייה ברחבי המדינה, אך בפועל היא אינה מייצרת רזרבה חדשה של קרקע חקלאית זמינה לבנייה". (כלכליסט, 7.09)

ד"ר ארז צפדיה, מומחה למינהל ומדיניות ציבורית במכללת ספיר ופעיל בעמותת "במקום, מתכננים למען זכויות תכנון", אמר לאתגר, "הרפורמה, שאושרה בסופו של דבר אינה מהווה שינוי גדול ביחס לעבר. גם בהסדר שקדם לרפורמה ניתן היה לייצר רווחים נדל"ניים עבור בעלי זכות חכירה לדורות, ופוטנציאל ההעשרה של הנדל"ניסטים לא השתנה בהרבה." לדוגמא מביא צפדיה את שרגא בירן, הבעלים של חברת הדלק דור אלון, רשת המרכולים אלונית ומגה, שידע לעשות הון מזכויות חכירה בקרקע חקלאית, ולא היה צריך את הבעלות בטאבו לשם כך.

"אולם," ממשיך צפדיה, "החשש האמיתי הוא שהרפורמה תפתח דלת לעוד רפורמה בחוק התכנון והבנייה, שתעביר את היוזמה המרכזית בתכנון מהמדינה לשוק. יש כיום 400,000 דונם מוחכרים לטווח ארוך, וביבי שואף להפריט את כולם, גם אם זה יקח שלושים שנה. החוק הוא נקודת ציון בתהליך מסוכן."

הרפורמה במינהל מקרקעי ישראל

בתום חצי שנה מכניסתו לתפקיד ראש הממשלה, בישיבה מיוחדת בפגרת הכנסת, הצליח נתניהו, במחטף לילי, להעביר את החוק, לאחר שניסיון להעבירו שבוע קודם לכן נכשל. מה יש בחוק, ומה אין בו?

א. תוקם רשות מקרקעין, שתוכפף למשרד השיכון והבינוי, ותחליף את ממ"י. ברשות זו יהיו חברים 13 איש (לעומת 20 בממ"י) כולם מהממשלה ומקק"ל, ולא יהיו בה מומחים, נציגי ציבור או ערבים. ארגוני סביבה ישתתפו בה כמשקיפים בלבד.

ב. 800 אלף דונם קרקעות למגורים ותעסוקה יועברו לבעלות חוכרים או ישווקו בשוק החופשי. בשלב א' ישווקו 400 אלף דונם, ובשלב שני ישווקו יתר הקרקעות, ללא בדיקה של תוצאות ההפרטה.

ג. תוקם קרן שתשקיע בכל שנה 1% מהכנסות המדינה מקרקעות בפיתוח סביבתי.

ד. הקצאת קרקע למכרז בודד הוגבלה ל-16 דונם, אך אין הגבלה על מספר המכרזים אליהם יכול לגשת כל רוכש.

ה. החוק מאשר את חוקיותן של "ועדות קבלה" בישובים קהילתיים, מה שיבטיח ישובים ליהודים בלבד.

הסעיף המסוכן ביותר בחוק, מבחינת האפשרות לספסר בקרקע, הוא הכללתן של "קרקעות לתעסוקה". הלובי החברתי סביבתי הצליח אמנם למנוע מכירה של קרקעות שאין להן תוכניות מפורטות, אך סעיף התעסוקה, המתייחס לתעשייה, מסחר ותיירות, מאפשרת למכור שטחים פתוחים, כמו למשל חופי ים, ללא תוכניות כאלה. החוק יאפשר ליזמים זריזים לרכוש קרקע חקלאית, לבקש שינוי ייעוד לקרקע לתעסוקה (ולקבל אותו בקלות אם תאושר הרפורמה התכנונית), ולהקים עליה שטחי מסחר כגון קניונים, בניגוד לאינטרס הציבורי.

מסמך עמדה של מכון דש"א (דמותה של ארץ); "אדם טבע ודין" ו"האגודה לצדק חלוקתי" מסביר: "מכיוון שבמדינת ישראל קיים מספר מצומצם של 'שחקנים' בעלי הון, הפרטת הקרקעות רק תגביר את ריכוזיות ההון ותיצור מוקדי כוח ושליטה בחלק ניכר ממקרקעי ישראל... המצב חמור במיוחד לגבי הקצאות חדשות, שאין לגביהן חוזי חכירה כיום ... [כאשר במקרה כזה] אין כל הגבלה בחוק של גודל השטח הנמכר ליזם בודד!"

עו"ד נדיה מוגילבסקי מהאגודה לצדק חלוקתי, מבהירה: "כיום, אם משנים יעוד מתעשייה למסחר, משלמים למינהל דמי היתר בגובה של 31%. אחרי הרפורמה לא צריך לשלם שום דבר למינהל. שטח ברמת אביב ג' שהיה קרקע ציבורית והפך למגורים, שינה את ערכו מ-16 מליון שקל ל-81 מליון שקל. עד היום, כשליש מערכו הלך לקופה הציבורית, עכשיו, הכול נשאר בכיסי הנדל"ניסטים."

יש לשים לב, שהקרקע החקלאית נשארת לכאורה מחוץ לרפורמה. אלא שמפלגת העבודה השיגה פשרה, לפיה יוכלו חלקות המגורים בישובים החקלאיים לעבור לבעלות פרטית. בנוסף, טוענת עו"ד מוגילצקי, בהסכם הקואליציוני עם ש"ס, יש סעיף הפותח פתח לשנות יעוד של קרקע חקלאית, וכל השאלה היא, האם הפיצוי יהיה לפי הערך הנמוך של הקרקע החקלאית, או הערך הגבוה של היעוד החדש. זה גם נקבע במפורש בסעיף 17 להחלטת הממשלה. לא פלא שארז כהן, יו"ר לשכת שמאי המקרקעין, טוען, שאלו שייהנו מהרפורמה הם חקלאים ופעילי נדל"ן באזורי תעסוקה, וכי היא משפרת גם את מצבם של קיבוצניקים ומושבניקים, שיוכלו כעת לסחור בקרקע כמו כל אזרח אחר.

הערבים בחוץ

הכללתו של סעיף ועדות קבלה לישובים קהילתיים וחקלאים בחוק, מאפשרת לפסול מועמדים ערבים, כמו במקרה הידוע של משפחת קעדאן שבקשה לגור בישוב קציר. עו"ד מוגילבסקי מתארת את ההליך המוזר בו התווסף הסעיף לחוק: "נתניהו דחף את החוק כאחוז אמוק. גם כשהוא הוסר מחוק ההסדרים, העבירו אותו בתהליך מקוצר. הנושא של ועדות הקבלה, שלא היה בכלל בחוק המקורי, הועבר בשתיים בלילה, בלי דיון. כאשר חברי כנסת ערבים ומהשמאל בקשו לקיים דיון חוזר, חברי הקואליציה יצאו מהאולם, ובמה שנראה כמו עסקה, קדימה הצביעה נגד דיון חוזר. כך הופכים אפליה בפועל לחוק."

הארגונים הערבים מתנגדים להפרטת האדמות, מאחר ומדובר בנכסים שהופקעו מערבים. כצפוי, הם לא זכו לאוזן קשבת בכנסת, ועמדתם הייתה מקובלת רק באופן חלקי על הקואליציה האזרחית-סביבתית נגד הרפורמה. גם אם הסיכוי שהמדינה תחזיר לאוכלוסיה הערבית את הקרקעות שהופקעו הוא קטן ביותר, אין ספק שהפרטת הקרקעות היא צעד בלתי הפיך שיימנע כל דיון בהחזרתם של" נכסים וקרקעות שהופקעו ע"י מדינת ישראל מאזרחיה הערבים; נכסים וקרקעות שהוכרו כ'נכסי נפקדים', ונכסים וקרקעות באזורים הכבושים ברמת הגולן וירושלים המזרחית." (מסמך של ארגון עדאלה).

את עיקר מאמציהם השקיעו הארגונים הערבים בהתנגדות להסכם חילופי הקרקע בין ממ"י לקק"ל, הסכם שנתון, כאמור, להכרעת בית משפט.

תוכנית אחת בוועדה אחת

הרפורמה בחוק התכנון נחשפה פומבית ב-8 בספטמבר, בנאומו של בנימין נתניהו בכנס 100 המשפיעים של עיתון דה-מרקר. הרפורמה הנ"ל שואפת לבטל את הוועדות המחוזיות, בהן יושבים אנשי מקצוע, ולהשאיר את הטיפול בתוכניות החדשות בידי ועדות מקומיות. בוועדות אלה שולטים אינטרסים פוליטיים טהורים, אין בהם אנשי מקצוע, והן מהוות מצע גידול מצוין לשחיתות של יחסי הון ושלטון. דוגמא לכך היא ההיתר שקיבל דודי אפל לבניית שכונת "גני יער" בלוד.

מאחורי הסיסמא "תוכנית אחת בוועדה אחת" עומדת הכוונה לבטל את הפיקוח, לא רק של הוועדה המחוזית, אלא גם של ועדות מתמחות, כמו ועדות לחופי ים, ועדות לשטחים פתוחים וקרקע חקלאית, ועדות למגורים ותעשייה, ולקצר את הליך הערעור בצורה משמעותית. למעשה, מדובר בגרסה דומה לול"ל (ועדה לתכנון ולבניה), אותו הליך מזורז של הוראת שעה, שאריאל שרון הנהיג בשנות התשעים כדי לזרז את הבנייה לגלי המהגרים ממדינות חבר העמים. ההליך יצר כשלים תכנוניים, והשתמשו בו גם למטרות פוליטיות ולקידום אינטרסים של בעלי ממון. כך נבנו, בין היתר, מודיעין, עיר עם בעיות ניקוז ודרכי גישה; שכונת נוף ציון שבלב ג'בל מוכאבר בירושלים המזרחית; מתחם אנדרומדה המפואר ביפו; וגם תוכנית מדרון יפו.

דוגמאות לבניה שאושרה בועדות מקומיות בניגוד לחוקי התכנון הארציים, לא חסרות: המתחם העסקי של צומת בילו, שיושב על רישיון של מחסן כותנה; מתחם געש, גני אירועים, מלון מרידיאן בחיפה, וטופמרקט יגור, שנבנה על שטח חקלאי. "אמנם המינהל לא נוטה לקחת בחזרה שטח שנבנה שלא לפי ההיתר, אבל לפחות הוא היה פותח בצעדים משפטיים נגד החריגים. עכשיו, אפילו זה לא יהיה," אומרת עו"ד מוגילבסקי.

נכון, שגם המתנגדים הנחושים ביותר של הרפורמה מסכימים, שהיה צריך לעשות שינויים בממ"י, אבל לא בכוון הזה. אומר ארז צפדיה "דרושה רפורמה, שתחתור לקראת חלוקה הוגנת של משאבים, שתיצור פיצוי על הנזקים שנגרמו לקבוצות בעבר (ערבים, מזרחים). בפועל מגמות העבר הבלתי שוויוניות ממשיכות ביתר שאת". במילים אחרות, אם אתה בעל הון וקשרים, לא יאונה לך רע, אבל אם אתה מכפר בדואי בלתי מוכר, שכביש מס' 6 עומד להרוס בו 600 בתים, אין לך מידע כיצד ואיפה לערער, אין לך כסף וקשרים, ואיש לא ישמע את זעקתך.

נגמרו התירוצים

מדינת ישראל הצדיקה בזמנו את השתלטותה על אדמות ערביות, בכך שיש צורך לשמור על "אדמות הלאום היהודי" לדורות הבאים. "גאולת הקרקע" קודמה בכל האמצעים, מקנייה דרך הפקעה ועד לגירוש, כשהיא מותירה את האוכלוסייה הערבית מנושלת מהמשאב העיקרי שהיה לה, נדונה להפרדה, קיפוח ועוני.

בעידן הפוסט ציוני, כאשר הקרקעות הופכות לסחורה הנמכרת לכל המרבה במחיר, והמדינה הציונית מוותרת על נכסיה האידיאולוגיים, מתפוגגת גם ההצדקה להפקעת האדמות הערביות. בעוד שהשיטה הישנה העניקה לממ"י את ניהול האדמות שהופקעו מהערבים, השיטה החדשה אינה מתקנת כלל את העוול ההסטורי הזה, ומוסיפה על החטא הקדמון את הפשע של מכירת הקרקעות לבעלי ההון הגדולים כדי שיגדילו את רווחיהם ויהפכו את קניית הדירה עבור זוגות צעירים לחלום רחוק.

תוכן

הוספת.
תגובה חדשה.