חדש בואדי עארה: גלריה "יד לכולם"

מאת דני בן שמחון
מילות מפתח: אמנות פלסטינית, לחם ושושנים,

לפני קצת יותר משנה הקימו קבוצת אמנים מואדי עארה עמותה חדשה בשם "יד לכולם" לקידום האמנות והתרבות במשולש. מוחמד מרעי ופואד אגבאריה, היו בין היוזמים להקמת הגלריה, והם מנהלים אותה כרגע. מרעי, בן 27, סטודנט למשפטים ובוגר חוג אמנות בגלרית אום אל-פחם. האמן פואד אגבאריה, בן 28, בוגר האקדמיה לאמנות בצלאל משנת 2005, ומדריכו של מרעי. יחד עימם פעילים אקדמאים ואומנים שונים כגון, כרים אבו-שקרה, אבתיהאג' זיד כילאני, ח'יתאם יונס, נסרין אבו-באכר, רסמי אבו גזאל, דועא זועבי ועוד. שם העמותה "יד לכולם" והלוגו שלה מתמצת את שאיפתם להגיע לכל שכבות האוכלוסיה, בלי הבדלי לאום, מעמד, השכלה ומין. אגבאריה ומרעי מספרים בהתלהבות וגאווה על הקמת הגלריה. " אנחנו קבוצה של אמניות ואמנים ואינטלקטואלים מתחומים שונים, שאכפת להם, ורוצים לשנות ולקדם את התרבות בחברה שלנו".

הקבוצה הספיקה לערוך ערבי תרבות בהשתתפות משוררים ואנשי רוח כדי להפיח עניין בצריכת תרבות. בערב הראשון אירחו את המשורר לואי מסאלחה. כמו כן החלו להפעיל בגלריה חוגים לרישום וציור לגילאים שונים, וגם לאוכלוסיות בעלי צרכים מיוחדים, בהדרכת האמנית ח'תאם יונס. הגלריה פתוחים לכל יוצר, לא רק לבוגרי מכללות אלא גם ליוצרים חובבים, והקבוצה מקבלת בברכה הצעות לערבי תרבות, תערוכות וכל יוזמה תרבותית.

מאז הוקמה העמותה, שנרשמה כחוק בפברואר 2008, עסקו חבריה בהתארגנות, ומציאת חלל מתאים. המקום שנמצא בערערה צופה על יישובי ואדי עארה, על התפר שבין מדינת ישראל והמדינה הפלסטינית לכשתוקם, קרוב לכביש ואדי עארה, ציר תנועה מרכזי בישראל שעובר בלב האוכלוסייה הערבית במשולש וגם קרוב לקציר. המיקום מתאים לאחת ממטרות העמותה, "העצמת הדו-קיום והבלטתו על ידי מפגשים וערבי תרבות משותפים".

הקמת העמותה נבעה מצורך טבעי, ביטוי לצמא גדול לעשיה תרבותית שאין לה מענה במיעוט מוסדות התרבות הקיימים במגזר הערבי, לצד הצורך הקיומי של שכבת צעירים משכילים בפרנסה. "יש הרבה אמנים שלא נחשפים ולא מוצאים בית להציג בו את יצירתם, ואין להם קבוצת התיחסות לקיים אתה דיאלוג. ולא מדובר רק באומנות פלסטית אלא בתחומים כמו מוזיקה, קרמיקה, ריקוד, כתיבה, ותיאטרון. חלקם לומדים מחוץ לכפר, וכשהם חוזרים לכפר הם לא מוצאים לעצמם מקום לפעול בו".

"הגלריה מצטרפת לגלריה הותיקה של אום אל-פחם אשר תרמה רבות לחשיפה של אמנים מהאזור הן לציבור הערבי והן לציבור הישראלי", מציין פואד אגבאריה. "אולם לוח הזמנים הצפוף של הגלריה לא יכול להכיל את כל האמנים והיוצרים מהאזור, וזה נתן לנו דחף להקמת גלריה נוספת, שתתן הזדמנות ליוצרים נוספים לקבל חשיפה ולהרחיב את הדיאלוג עם הקהל הערבי והיהודי. יש הרבה בוגרים של חוגי אמנות מהאזור, של אקדמיות ומכללות כמו בצלאל ואורנים, שאין להם איפה להציג, והם צריכים לחכות שנים עד שהם מקבלים הזדמנות. החלום שלי היה להקים מקום מפגש לאמנים ויוצרים, שיהיה להם עם מי להיפגש ולהחליף דעות. כשהסביבה לא כל כך מבינה ותומכת, קשה לאמנים להתפתח. הם זקוקים למקום שיעודד דיאלוג ביניהם".

סלוה אבו-שיכה, בת 25, פעילה בחוג אמנות לילדים, מספרת שלהקמת העמותה והגלריה יש משמעות גדולה עבורה ועבור ציבור שלם. היא תמיד אהבה לצייר, אבל אף פעם לא למדה, וכאן היא מוצאת הזדמנות לפתח את הכישרון שלה, וכך גם ילדים שמשתתפים בחוגי האמנות בגלריה.

האמנית נסרין אבו-באכר מהכפר זלפה, בוגרת המדרשה לאמנות בבית ברל משנת 2006, מסבירה את החשיבות של הקמת גלריה נוספת באזור. "נמאס לנו להיות תלויים בתל אביב על מנת להמשיך ליצור". בעבר נדרשו אמנים רבים לעזוב את ביתם ולעבור לתל אביב, כדי להיות קשורים לגלריות, לבלון החמצן של עולם האמנות, שאם לא כן הם לא קיימים. היום התמונה השתנתה, מספר הבוגרים של לימודי האמנות גדל, יש דור חדש של אמנים, ושל חובבי אמנות הפעילים בחוגים מקומיים במתנ"סים או בגלריה באום אל-פחם. ציבור ישראלי חובב אמנות ואספנים מגיעים לגלריה באום אל-פחם, ולהערכת אבו בכר, הם ישמחו לבקר עוד גלריה באזור.

"כאמנית פעילה", " אומרת אבו-באכר, "אני מתמודדת יום יום עם הריחוק של הציבור הערבי מאמנות ותרבות. אנשים בקושי מוצאים פרנסה על מנת להאכיל את המשפחה שלהם, וכשאני באה אלהם עם האמנות שלי, זה נראה להם לא נורמלי. למדתי להשלים עם זה שאני חייבת לקרב אנשים לאמנות בכלל וליצירה שלי."

הנושא התקציבי מהווה בעיה מתמדת, וכרגע העמותה פועלת ללא תקציב. אגבאריה ומרעי, המנהלים את העמותה והגלריה, עוסקים בכך בהתנדבות יחד עם חבריהם, ולטענתם הם "בקושי עומדים בתשלום דמי השכירות". הם פנו לעמותות ומוסדות באזור במטרה לקדם חינוך לאמנות ותרבות באזור. בין היתר, הם פנו למואפק ח'ורי, סמנכ"ל משרד התרבות המדע והספורט, אשר נכח בערב הפתיחה, והוא הבטיח להם את תמיכתו בתנאי שיעמדו בתנאי לקבלת כספי מדינה, הקובע שעל עמותה לפעול במשך שנתיים בטרם תקבל תקציב. הם פנו גם לאנשי עסקים, ולרוב קיבלו תגובות מתחמקות.

"זה מתסכל" הם מציינים "אבל זה לא מה שישבור אותנו. כל מה שבנינו עד כה, הוא תוצאה של מחויבות שלנו, ותרומות של חברים פרטיים ובני משפחה, על חשבון הזמן הפרטי. יש לנו מסר, וכל צעד שנעשה הוא מתוך אמונה וביטחון שחייבים לעשות את זה, ואין מישהו אחר שיכול לעשות את זה במקומנו".

לדבריהם הם מודעים לכך שעל מנת להצליח, הם חייבים לעסוק קודם כל בשינוי הדעה הקדומה אצל אנשים ביחס לאמנות. "יש כאלה שחושבים שזה קשקוש, ואחרים רואים בזה בזבוז זמן". כשאגבאריה היה תלמיד תיכון הוא חלם להיות עורך דין, למרות שהשתתף בחוגי אמנות וידע שיש לו כשרון. "הלחץ החברתי הוא כל כך חזק, שרוב האנשים לא עומדים בו. אני זוכר שאנשים בסביבה ניסו להשפיע עלי, ולהגיד לי שאסתפק בכך שהציור יהיה תחביב. הם שאלו אותי איך אתפרנס, איך אבנה בית ואתחתן, ואני היססתי אם להשקיע ארבע שנות לימוד כדי להיות עו"ד, שעושה הרבה כסף, או אמן. אפילו אמרו לי שאני עושה משהו שהוא בניגוד למסורת. "מי שתמך בי", אומר אגבאריה, "היו האמנים שהיו סביבי ולימדו אותי אמנות. הייתי צעיר, והתמיכה שלהם הייתה גורם חשוב בהחלטתי. אני שמח מאד שבחרתי באמנות. זאת היתה עבורי קפיצה גדולה בהתפתחות האישית, מכל הבחינות. אני מכיר לא מעט אמנים שהולכים ללמוד ארכיטקטורה כדי להוריד מעצמם את הלחצים החברתיים.

למרות הריחוק של רוב האוכלוסיה מתרבות ואמנות, יש גם צד מואר, לטענת אגבאריה. ישנו צמא לתרבות ואמנות בשכבה מסוימת, וזה התבטא בפתיחה של התערוכה "חיבוק", בה היו נוכחים אנשים מכל השכבות והגילים. "בהשוואה לתקופה שלמדתי אמנות, לפני עשר שנים, היום יותר הורים שולחים את הילדים שלהם לחוגי אמנות. לא כולם ימשיכו לכיוון האמנות, אבל חלה התפתחות ביחסה של החברה לאמנות, ובעיקר בקרב משכילים. התקשורת תורמת, כי היא מכניסה את הנושא הביתה, יוצרת אצל הצופים תחושה שיש לאמנות ערך, ומעוררת את סקרנות הציבור.

"חיבוק"
בראשית מאי חנכה "יד לכולם" את הגלריה בתערוכה הנושאת את השם "חיבוק". שם התערוכה מכיל את המסר של הגלריה לאמנים ויוצרים. האמנים המשתתפים בתערוכה מציגים כל אחד ביטוי שונה למושג חיבוק. כרים אבו-שקרה למשל מציג מחווה לבן דודו הצייר עאסם אבו-שקרה ז"ל. עבודתה של אבתיהאג' זיד מחבקת את זכרון הנכבה, ומציגה קבר פחם בו צמחו עשבים בערב הפתיחה, ומאז הספיקו לקמול. השתתפותו של האמן העכואי וליד קשאש מייצגת חיבוק של אמנים אורחים לא דוקא מהסביבה הגיאוגרפית הקרובה. כמו כן השתתפו בתערוכה מוחמד כלש, פואד אגבאריה, ח'יתאם יונס, רסמי אבו גזאל, סונדס מחאמיד, נסרין אבו בכר ודועאא זועבי.

תוכן

הוספת.
תגובה חדשה.