עוד מאמרים מאת
דני בן שמחון
לא אדם ולא מלאך
מאת
דני בן שמחון
מילות מפתח:
אמנות פלסטינית,
לחם ושושנים,
תערוכה קבוצתית בגלריה העירונית טמרה
בגלריה העירונית בטמרה מוצגת תערוכת פיסול דמויות אנוש בשם לא אדם ולא מלאך, בהשתתפות תשעה אמנים יהודים וערבים מהמרכז ומהגליל: ח'ליל ריאן מטמרה, מרק לואיס ומיכל לאזר מתל אביב, נביל עסאקלה ונאדיה ג'אבר ממגאר, נהאד דביט מרמלה, אורנה לוצקי מפלמחים, סנא פרח-בשארה מחיפה, חאתם עוידה מסאג'ור. התערוכה, אשר תוצג עד סוף יוני 2009, בוחנת את יחסם של האמנים לגוף האדם. התוצאה היא תערוכה מגוונת ועשירה מבחינת התוכן, הטכניקות והרכב האמנים המשתתפים בה.

אורנה לוצקי, סכין
אוצר התערוכה, האמן אחמד כנעאן, המנהל את הגלריה מטעם "אמנות לעם" זו השנה החמישית, מדגיש את האופי החינוכי של התערוכה, ומציין את חשיבות הצגת גוף האדם. שם התערוכה, "לא אדם ולא מלאך", מרמז על המורכבות של הנושא לאור האיסור הדתי ביהדות ובאיסלאם "לא תעשה לך פסל ומסיכה". בחירת העבודות התחשבה בכך, ואין אף פסל שהוא העתק מדויק של גוף האדם. כך מאפשר כנעאן לקהל להתגבר על החשש מהנושא. כמו כן נחשף הקהל לשימוש בטכניקות פיסול ושימוש בחומרים מגוונים: ברונזה ונחושת, חיתוך ברזל בלייזר, פיסול מסורתי בעץ זית, אבן שיש ועוד.
האמנית אורנה לוצקי מפלמחים, המבקרת ומציגה בטמרה לראשונה, הופתעה מהקהל הרב והמגוון שהגיע לפתיחת התערוכה. "המפגש היה מדהים. לא ידעתי שיש כל כך הרבה חובבי אמנות באזור, מבוגרים ונוער, תלמידי אמנות ואמנים. אחד הדוברים ממשרד החינוך אמר בפתיחה משפט שריגש אותי מאד: "הייתי רוצה שליד כל כנסייה, מסגד או בית כנסת יהיה בית תרבות". לצערי לא שומעים את זה מספיק סביבנו היום.
לוצקי מציגה קבוצת פסלים העשויים מדימוי החוזר על עצמו של גוף נשי עשוי מפלטת מתכת חתוכה בלייזר. דמות האישה אמנם חוזרת על עצמה אולם כל פעם בקבוצה שונה ובמצבים שונים, היוצרים אמירות שונות. שמות העבודות כמו "בית" ו"פותחן", מעידות על עיסוקה המרכזי בעול הנשי, ועל המתח בין הרצון לבנות בית, משפחה וילדים, לבין הצורך לצאת, ללמוד, לעבוד, ולהשיג. בעבודה הנקראת "סכין", נראות שתי דמויות נשים הניצבות בשני צידי סכין חיתוך. לעבודה זו נוסף מימד של הפיכת האשה לחפץ, כלי שרת המתנדנד מצד לצד, בין העבודה הסיזיפית לבין האהבה והנתינה מאידך. "זוהי סתירה שכל אישה מתמודדת אתה, בין אם היא עקרת בית, פועלת במפעל, מורה או מנהלת בנק. כולן צריכות להתמודד עם המתח היומיומי בין שאיפותיהן לבין המוסכמות החברתיות".
ח'ליל ריאן מטמרה, אמן המוכר כצייר בצבעי שמן, מציג פסלי ברונזה מרתקים. ריאן מפשט את צורת גוף האישה לצורות מעוגלות המשדרים תנועה גלית זורמת, חידתיות. הוא מכניס את נושא האמהות דרך משחק בחללים הפנימיים בפסל. גודלם הצנוע של הפסלים מפתה את הצופה לדמיין אותם כפסלי חוצות גדולים.

חליל ריאן
קשה להתעלם מדמויות העץ המפותלות של נביל עסאקלה (39), ונאדיה ג'אבר (37), ממגאר. השניים לומדים אמנות במכללת תל-חי והציגו עבודות אלו ופסלים נוספים בתערוכת הגמר שלהם. מדובר בקבוצה של שישה פסלים מעץ זית, המכניסים לתערוכה מימד של רוחות רפאים. חלק מהפסלים נראים כמו שתי דמויות אנושיות המסתרגות זו בזו בלי יכולת להיפרד. חלקם יותר מופשט וכולא בתוכו חללים שנפערו בעץ הזית, חלקים שנגרעו מהצורה הכללית שהצופה מפעיל את דמיונו בנסיון להשלימם. אחרים נראים כהשתקפות מצבו הפסיכולוגי ונפש האדם.
קשה להימנע ממחשבה על הסמליות של עץ הזית בחברה הפלסטינית. הפסלים מקרינים צעקה אילמת של עקירה ומאבק על הזיכרון. הם מבטאים ניסיון של האמנים לחבר בין העולמות, בין עבר להווה ועתיד, בין האמנות לקהל, ובין הקלאסי למופשט.

נביל עסאקלה ונאדיה ג'אבר
עסאקלה וג'אבר למדו אמנות בשלוחת תל-חי במגאר, וכעת הם משלימים תואר ראשון במדעי הרוח במכללה. עסאקלה בן ה-39 עבד כמפעיל ציוד כבד ובבניין, והיה עסוק בהקמת בית ומשפחה, ובפרנסת ארבעה ילדים. האמנות הייתה בשבילו תחביב בלבד. רק לפני מספר שנים התחיל ללמוד אמנות ולעסוק בה. בעבר הציג מעבודותיו באשכול הפיס במגאר, בפסטיבלי פיסול בפתח תקוה ובית ג'אן, ובבית יגאל אלון. גם במקרה של ג'אבר בת ה-37 מדובר בחזרה מאוחרת יחסית, לאמנות בהמשך ללימודים בויצו ועבודתה בעיצוב אופנה.
שניהם מספרים כי את עבודתם המשותפת החלו כבר בשנה הראשונה ללימודיהם בתל-חי, ברגע שגילו משיכה לנושא משותף. העבודה הייתה משותפת מכל הבחינות, החל מחשיבה משותפת וכלה בעבודה הפיזית על העץ. לעבודתם המשותפת חלחל הנושא של זוגיות, הבא לידי ביטוי בפסלים בחיבוק, ריקוד ורעות. עסאקלה מדגיש שלא מדובר רק בהיבט הרומנטי של הזוגיות אלא גם בתרבותי.
"עצי הזית קרובים אלינו רגשית ופיזית", אומר עסאקלה. הם מקיפים אותנו בנוף וזמינים כחומר גלם. העבודה עם עץ קשה אבל התוצאה יפה. יש בזית יותר חיים מכל עץ אחר, והוא נותן השראה לפיסול בכיוונים מגוונים, מה שיכול לגרום לבלבול. הייתה סכנה שהפסלים יגלשו לקיטש, אבל היה לנו חשוב לגבש קו יצירה שיצליח לתקשר עם הקהל הרחב, וייקרב גם את מי שמבין באמנות וגם את מי שלא. לכן גיבשנו קו שמחבר בין המודרני המופשט לקלאסי. מצאנו את עמק השווה בין פיסול אמיתי וחי, לבין המופשט המרוחק מאנשים."

מרק לואיס ומיכל לאזר
בערב פתיחת התערוכה נכח ציבור גדול של מבקרים, ביניהם יהודים וערבים מהגליל, וכן מבקרים מתל אביב ומירושלים. בנוסף לתערוכות השוטפות מתנהלת בגלריה פעילות חינוכית על בסיס שיתוף פעולה עם בתי הספר באיזור. כל שבוע מגיעים כשני אוטובוסים של תלמידי בי"ס יסודי או תיכון, ומקבלים הסברים על התערוכה, האמנים והטכניקות, כאשר לפעמים מפעילים אותם סביב העבודות עצמן בפעילות אמנותית. כנעאן מצר על כך שלאחרונה מגיעים פחות תלמידים משום שאין להם 5 ₪ לשלם עבור דמי השתתפות, ולבתי הספר אין כסף לסבסד את הביקורים ולשלם עבור ההסעות.
אך יש גם הישגים. בשנה האחרונה, מספר כנעאן, התפתחה תופעה שלחובבי תיירות המגיעים לטמרה. ישנן קבוצות של חובבי אמנות המשלבים טיול בגליל עם ביקור בטמרה. מגיעים אוטובוסים מבת-ים, מסמינר הקיבוצים, ירושלים, סטודנטים לאמנות, אמנים, תיירים, ובודדים. זהו ציבור שנחשף לראשונה לביקור בכפר ערבי, ולתרבות ערבית חדשה. אמנים ואורחים רבים מופתעים לגלות שיש כאן גלריה פעילה וחיי תרבות, והופכים לשותפים בבניית הגלריה. לאחרונה, הגיעה קבוצת מבקרים מקרית ביאליק השכנה, ונדהמו מהיקף ורמת הפעילות המתנהלת במקום. טמרה נמצאת במרחק יריקה מהם והם לא ידעו עליה כלום. כך הופכת האמנות לאמצעי לוחמה נגד דעות קדומות, ומסייעת לקרב בין יהודים לערבים.



גרסת הדפסה
