תנאי שימוש
Home גרסת הדפסה

שוטף ומתמלא: 29.11.08

כלכלה

המשבר לא מיובא אלא מאומץ

כאשר נפלה הבורסה בנו יורק עקב התמוטטותם של ענקי הבנקאות העולמית, הכריז הממשל האמריקאי בבהילות, על תכנית סיוע של 700 מיליארד דולר. הסכום הדמיוני הזה לא הצליח להרגיע את המדדים, והצבע האדום המשיך לכבוש את מסכי המסחר העולמיים. מאז מכריז שר האוצר האמריקאי הנרי פולסון חדשות לבקרים על שנויי כוון במטרה לעצור את הדמום. בתחילה הלך הכסף לקניית ניירות ערך "רעילות", וכשזה לא עזר, הזריקו את הסכומים ישר לווריד של הבנקים. אלה אמרו תודה, חילקו ביניהם בונוסים ודיווידנדים שמנים, והמשיכו לסרב לספק אשראי לעסקים. לאחרונה התבשרנו על עוד 700 מיליארד דולר שיוזרמו לחברות כרטיסי האשראי, כדי לאפשר לעם האמריקאי לעבור את הכריסטמס בשלום. הצריכה מהווה 70 אחוז מהתל"ג האמריקאי.

בתל אביב כמו בתל אביב, הבורסה המשיכה להתנהל וסירבה בעקשנות להתייחס למספרים האדומים אשר הפילו את טויוטה ביפן, את הטייקונים הרוסים, את הבנקים האנגלים, והביאו את איסלנד לפשיטת רגל. פקידי האוצר חזרו ושיננו שהבנקים הישראלים חסינים, שהכלכלה איתנה, ובקיצור, כאן זה לא יקרה. בראש החבורה עמד לא אחר מאשר נגיד בנק ישראל הפרופסור סטנלי פישר, הפוסק הגדול בהלכות כלכלה ומורה דרכם של נערי האוצר.

אולם, למרות כל דברי ההרגעה, הבועה התל אביבית התפוצצה. מדדי הנדל"ן, בהנהגת הטייקונים הגדולים, לב לבייב, מבעלי "אפריקה ישראל", ויצחק תשובה, הבעלים של "דלק נדל"ן", משכו את המדדים למטה. גם הבנקים לא פיגרו אחריהם, ומניותיהם צנחו בצורה תלולה, והוכיחו שישראל לא פחות חסינה מכל מדינה אחרת.

ועכשיו, לאחר שעם ישראל כולו התעורר למציאות החדשה, ונוכח לדעת כי חסכונותיו המופקדים בקופות הפנסיה והגמל נאכלו באחוזים דו ספרתיים, עומדים נערי האוצר מול הציבור בפיהם מזמור חדש. לפתע המשבר הפך להיות "הקשה ביותר" במאה השנים האחרונות, ומשום כך, ממילא לאוצר אין בו חלק, הוא לא אשם, ואין מה לבוא אליו בטענות. כל מה שצריך לעשות הוא לשתות מים, לחכות עד יעבור זעם, כי המשבר הזה הוא מיובא.

מה פירוש מיובא? פירושו שהוא לא שייך לנו, הוא גוף זר שפוגע בנו, הוא נוצר בארה"ב, וברגע שהאמריקאים ימצאו את התרופה הנכונה, הנגיף ייעלם ואז יבוא שלום על ישראל. ומה בינתיים? בינתיים נעשה מה שעושות מדינות אחרות: נכריז על תכנית לחיזוק הכלכלה "הריאלית" על ידי סלילת כבישים, בנית גשרים ורכבות קלות; ונפמפם כסף לכלכלה "הוירטואלית", נקנה אגח"ים קונצרניים כדי להשקיט את מצפוננו, ולהרגיע את העובדים והקשישים המחזיקים בניירות ששמשו לממן את הרפתקאותיהם של תשובה ולבייב ברחבי העולם.

לא מיובא, אלא מאומץ

אז יש לנו חדשות. המשבר אינו מיובא, אלא "מאומץ". הוא מתפוצץ בפרצופן של כל אותן המדינות אשר אימצו את המודל האמריקאי, וככל שישמו אותו בקפדנות יתרה כך מעמיק המשבר. ישראל לא רק העתיקה את המודל האמריקאי, היא ייבאה לכאן את הגורו הגדול בכבודו ובעצמו, סטנלי פישר, כמשגיח הכשרות, וכערב שישראל היא אכן מדינה קפיטליסטית פונדמנטליסטית, הפועלת על פי הלכותיה של וושינגטון.

ישראל הפכה את שוק ההון, כלומר את הבורסה, למכשיר הראשי המחולל צמיחה. העושר הישראלי, כמו האמריקאי, נוצר בבורסה, ומי שהרוויחו ממנה הם אותם אנשים שהיה להם כסף להשקיע. זה מסביר מדוע למרות הצמיחה "היפה" שחווינו בשנתים האחרונות, מעגל העוני המשיך להתפשט. הכסף לא הלך לתעשייה וליצירת מקומות עבודה, אלא הושקע באפיקים המחוללים כסף מהיר, במילים אחרות, באפיקים ספקולטיביים.

הטרגדיה היא, שהמדינה הכריחה את כולנו לשים את כספי הפנסיה שלנו בידים של חברות הביטוח, שאותם הממשלה עודדה להשקיע באגרות חוב של החברות הגדולות, במקום לרכוש איגרות חוב ממשלתיות בטוחות. וכך, כל הכסף הזה לא הופנה לפיתוח הכלכלה המקומית אלא זרם לחו"ל. החוסך הישראלי מימן את גחמותיהם של בעלי הון כתשובה ולבייב, שאחד מהם קנה את מלון פלזה, המפואר ביותר בניו יורק, והשני קנה את כיכר טיימז במנהטן. האנשים האלה לא חשבו לרגע על האזרח הישראלי. גם סטנלי פישר ונערי האוצר לא חשבו על האזרח הישראלי, אלא על עתידם בתור משקיעים, עובדים ופקידים של הטייקונים חדשים. הצמיחה המדומה שהם חוללו ירדה לטמיון כאשר בועת הנדל"ן העולמית התפוצצה.

על הויכוח "האידאולוגי"

ועכשיו מתחולל ויכוח "אידיאולוגי" סביב רשת הבטחון שהממשלה מתבקשת לפרוס כדי לכסות על ההפסדים של החוסכים בקרנות הפנסיה. מצד אחד עומד עורך "ידיעות אחרונות", סבר פלוצקר, תומך נלהב ברשת הבטחון. מצדו השני של המתרס ניצב גיא רולניק, העורך הכלכלי של "הארץ", המתנגד בתוקף לצעד זה. אולם מה שמחבר בין שניהם היא האמונה בחיוניותו של שוק ההון כציר מרכזי בעשייה הכלכלית. עבור פלוצקר המודל הכלכלי האמריקאי פשט את הרגל, והוא משלה את עצמו שאובמה יתקן את העוולה. עבור רולניק ואנשי האוצר המודל לא כשל, אלא רק סובל מ"כשל שוק", המצריך הזרמה מאסיבית של הון כדי לאזן אותו. לאחר מכן תחדל הממשלה מכל התערבות.

הויכוח הזה עקר, כי הוא מתנהל לאחר שהסוסים כבר ברחו מהאורוות. כבר למעלה משני עשורים הממשלה הישראלית נמנעת מעשיה כלכלית. היא הפכה את הבורסה למקור העיקרי של גיוס ההון, כיוונה את כל החסכונות אל ניירות הערך והאגח"ים, והפקידה את גורלנו בידיהם של יזמים הרפתקנים. אותם אנשים שנאמר לנו שכל שקל שאנו נותנים להם הופך במעשה קסם לעשרה שקלים.

ממשלות אינן יודעות לחולל קסמים. רק הרפתקנים תאבי בצע יודעים לעשות זאת, והם האנשים שעתידנו מופקד בידיהם. ומאחר והמושכות נמצאות בידיהם, כל מה שהאוצר מנסה לעשות הוא להציל את בעל העגלה בתקווה שידע לעצור את העגלה הכלכלית המדרדרת אל התהום. הממשלה משקיעה סכומי עתק בקנית אגח"ים קונצרניים, כדי להלוות עוד כסף לטייקונים כדי שיוכלו לפרוע את חובותיהם.

על מנת ששוק ההון יתאושש באמת עליו למצוא אפיקי השקעה חדשים. אלא שמאז שהממשלה יצאה מהמשחק הכלכלי, גם הכלכלה האמיתית, זו שמבוססת על התעשייה, יצאה לחופשה ארוכה ללא תשלום. הכסף הגדול נעשה בספקולציות: פעם במניות אינטרנט, ופעם בנדל"ן, פעם בחוזים עתידיים, ומחר אולי בתחזית מזג האוויר. הוא לא נעשה ביצור משום שהיצור אינו מחולל רווחים אקזוטיים ומהירים. יתר על כן הוא דורש מו"מ עם כוח עבודה (איגודים מקצועיים) דורש השקעות גדולות ולא מספק רווחים מיידיים. אי אפשר לגזור ממנו בונוסים ענקיים ומשכורות עתק, ואין בו את התחכום שמספק המשחק היומי בבורסה.

לעומת זאת הבורסה, היא בדיוק הביצה שם גדלים היתושים הרעילים. איך ניתן להלחם במחלה המתפשטת מבלי לייבש את הביצה? מה שהמנהיגים הכלכליים, אוהבי השוק הפרטי עושים כרגע הוא להזרים עוד מים לביצה במטרה להטביע את היתוש, אבל היתוש לא טובע הוא ממשיך לדגור, ומחכה להזדמנות לעקוץ שוב. לו המיליארדים המופנים היום לבורסה בניו יורק, ואלה שיופנו לתל אביב היו מופנים להקמת מפעלים ולהעלאת משכורתם של העובדים, הכלכלה הייתה חוזרת למטרתה העיקרית, והיא לשרת את החברה ואת רווחתה, ולא את הטייקונים הגדולים. אלא שהמודל הכלכלי הקפיטליסטי אומר שהאמריקאי, הישראלי או הבריטי לא נועדו לייצור. בשביל זה יש סינים, תאילנדים והודים. העמים "המתקדמים" נוצרו לצרוך והעומדים בראשם להתעשר.

לשנות את הדיסקט

האמת היא, שלא המודל נכשל, אלא השיטה הקפיטליסטית עצמה. זאת הסבה שהבורסה מדמדמת, כי היא, יותר מכולנו יודעת את האמת. המשבר הזה הוא רק בתחילתו, ולמעשה הוא לא התחיל עכשיו. הוא חלק מתהליך היסטורי ממושך שהתחיל לפני 30 שנה, בימי רייגן העליזים. המשבר עתיד לחולל שנויים פוליטיים חסרי תקדים. החברה כולה תצטרך ליטול את המושכות מידי הטייקונים הגדולים, ולהחזיר את היוזמה לידיה. אובמה הבטיח הרבה, אולם מינה את אנשי וול סטריט הותיקים, מי שהנהיגו את השיטה הנוכחית, לטפל במשבר, ובכך הוכיח פחדנות וחוסר מנהיגות. אמריקה שוקעת, 30 מיליון בני אדם נזקקים לתלושי מזון, מיליונים מאבדים את ביתם, אסון חברתי חסר תקדים מתחולל בה, והבורסה קצרה מלהושיע.

ישראל לא תצא מהמשבר הזה ללא פגע. הפערים החברתיים המשסעים אותה, העוני, האבטלה, הסכסוכים העדתיים והלאומיים, רק מוסיפים שמן למדורה. ואם מסתכלים על ההנהגה הפוליטית, זו שדחתה בחוסר אחריות כל פתרון שישים קץ למלחמות, והפקידה את גורל החברה בידי הטייקונים, מעמידים את הצבור בישראל בפני תקופה קשה במישור המדיני והכלכלי גם יחד.. המשחק ב"נדמה לי" הגיע לקיצו.

בלי פרוגרמה חברתית מדינית רצינית, אין לחברה הזו תקומה. צריך לשנות כוון, צריך לעשות מהפכה חברתית, וגם אם ייקח זמן לעכל זאת, אין מנוס מכך. העולם ישתנה, וישראל תצטרך להשתנות אתו, כי אין ברירה אחרת. המשבר ישנה את העולם והשנוי לא יפסח גם על החברה הישראלית. הגיע הזמן להחליף את הדיסקט, ויפה שעה אחת קודם.

תוכן

הוספת.
תגובה חדשה.

שם השולח

כתובת דוא"ל

כותרת התגובה

תוכן

תגובות קודמות

"האמת לאמיתה"

מאת יואל בן-שמחון
תל-אביב
נשלח 10.12.08, 18:38

מאמר מדהים יעקב, וזה כל כך מרתק איך אתה בניסוחים מדוייקים מצליח בשפה פשוטה יחסית, לשקף את האמת לאמיתה שבמציאות המפחידה שבה אנו חיים. כל הכבוד!

Home גרסת הדפסה חזרה למעלה