עוד מאמרים מאת
יונתן בן אפרת

הלכה המדינה

בילעין בידינו

לכאוס הפלסטיני חוקים משלו

לעקוף את מחסום המוות

אבודים

המשך...

שוטף ומתמלא: 06.11.08

עיר לכולנו – זה לא דב

רחבת הסינמטק

"שם הכול התחיל" מספר איתי מאירסון, ממייסדי עיר לכולנו, לבן זילכה (העיר 5.9.08), באותה הפגנה שהתקיימה ב-16 ביוני 2007, ברחבת הסינמטק, נגד מדיניות חולדאי. שם התאחדו לרגע כל מדוכאיה ומקופחיה של העיר. אוהדי הפועל אוסישקין, מפוני כפר שלם, מנויי בריכת גורדון העומדת להסגר, צעירים הנענקים תחת עול שכר הדירה, ונציגת תושבי יפו, אסמא אגברייה זחלקה, שהתבקשה לנאום בשם אוכלוסייתה הערבית של העיר. הקשבתי קשב רב לדבריה של חברתי. היא דברה על שתי בעיות עיקריות. האחת, היעדר סולידאריות בין תושבי ת"א ותושבי יפו. לפני כעשור החלו כרישי הנדל"ן לשטוף את השכונות הערביות (עג'מי וג'בלייה) על חשבון האוכלוסיה המקומית, בניסיון למצוא השקעות מניבות לכספם. באותם ימים רעים של סוף שנות התשעים, הסתכלה ת"א על יפו מבעד לצלחת החומוס. אף אחד בת"א לא חשב שהצונאמי הנדל"ני יגיע אל פתח ביתו, ויהפוך את הדיור בתל אביב למותרות של עשירים. שנית, בהתיחסה לבחירות הקרבות, הציעה אסמא להציב אלטרנטיבה פוליטית מול רון חולדאי והמדיניות הניאו ליברלית אותה הוא מממש. כך תרמה גם אסמא, נציגת מפלגת דעם ותושבת יפו, תרומה צנועה, להקמתה של "עיר לכולנו".

לא עברו ארבעה חודשים מאז אותה עצרת התעוררות, והעיר כבר לא של "כולנו", היא של יהודים תל אביבים בלבד. יפו הערבית, הענייה והדפוקה, נשארה שוב מחוץ לחומותיה של העיר הלבנה, אלא שהפעם אחראים לכך דווקא אבירי "האחווה היהודית ערבית": חד"ש שבסיסה הפוליטי היא המפלגה הקומוניסטית הישראלית (מק"י).

היעדרם הצורם של נציגי התושבים הערבים מרשימת "עיר לכולנו" הוכרע בבחירות פנימיות דמוקרטיות. כמועמד הראשון למועצת העיר נבחר חבר מרכז ליכוד לשעבר, אהרון מדואל, מי שהיה יו"ר ועד מפוני כפר שלם. ח"כ דב חנין, מועמד הרשימה לראשות העיר, גאה מאד בבחירתו של מדואל. לשיטתו, הלא יאומן קרה - חירות ומק"י הצליחו לאחד כוחות מול מפא"י. איחוד כוחות היסטורי זה צמח מתוך הפילוג ההולך ומתרחב בתוך חד"ש בין יהודים וערבים.
את הסיבה להיעדרו של מועמד יפואי ממקום ריאלי ברשימתו, מתרץ חנין ברצון של ההנהגה הערבית להתמודד כרשימה ערבית מאוחדת (חד"ש-בל"ד). מדבריו של חנין משתמע, שהגזענות היא בכלל הפוכה - חבריו הערבים בחד"ש ובמק"י הם אלה שאינם מעוניינים בשותפים יהודים, ואילו הוא, מתוך נימוס, מכבד את רצונם הגעני - לאומני להתמודד בנפרד.

אפשר להשוות בין בעיותיה של חד"ש לאלו של ת"א-יפו. אותה הסתיידות עורקים עירונית, שחנין מזהיר מפניה, קיימת במפלגתו, שבעורקיה זורם דם רע בין יהודים וערבים. אותם גורדי שחקים נוצצים, שנואי נפשו של חנין, שמשתלטים על הנוף העירוני, מזכירים את האג'נדה הירוקה שחנין מקדם - שבילי אופניים, תחבורה אפקטיבית וזיהום אוויר (בעיות של מרכז העיר) – שמסתירה את הבעיות האמיתיות של עוני, אבטלה וקיפוח (בעיותיה של יפו ושכונות הדרום).

הפילוג בחד"ש, והתמודדותה בשתי רשימות שונות למועצת העיר - "יאפא" הערבית ו"עיר לכולנו" היהודית, לא מעניין את הציבור התל אביבי האדיש. אדישות זו היא קרקע פורייה לשינויים קוסמטיים ולמתיחת הפנים שבצע דב חנין ברשימתו. אלא שלמתיחת הפנים הפוליטית יש מחיר, כמו לכל מתיחת פנים - ויתור על אותם קמטים היסטוריים המעידים על אופייך וזהותך.

במקום לחבק את נפגעי המדיניות העירונית של רון חולדאי, נותן חנין לקונסנזוס התל אביבי, שהיה ונשאר גזעני ברובו, לחבק אותו. בתמורה, הוא מצטרף למרתון העירוני בשאלה מי יהפוך את העיר ליותר מגניבה? מי יעלה אותה בדירוג ליגת האלופות של ערי אירופה? כבר עכשיו נחשבת תל אביב לעיר "הקולית" ביותר באגן הים התיכון, עפ"י הניו יורק טיימס. אין עוררין שחולדאי הפך את תל אביב, מביצה קטנה ודביקה, למטרופולין היי-טקי נחשב. כלומר, במדד הפופולאריות, משאיר חולדאי - עם הלילות הלבנים, הסינמטק המתרחב, שבילי האופניים, הברים האפנתיים ומתחם החשמל המתחדש - את חנין הרחק מאחור.

אחרי ששלי יחימוביץ מהעבודה הכריזה על תמיכתה בחולדאי, והשתלחה בחנין על היותו אנטי ציוני ואחד שלא עומד בשירת התקווה, שלף חנין מקופסת הצבעים את הכחול-לבן, והוסיפם לאדום ירוק איתם פרץ לזירה. לטענתו, לא רק שהוא עומד ומכבד את ההמנון, ישנן בו שורות שמדברות אל ליבו: "שורה אחת בהמנון יקרה ללבי מאד, זו המדברת על 'להיות עם חופשי בארצנו'. עבורי זו איננה רק תקווה אלא משימה להגשמה... לדעתי מרקס צדק כשכתב: 'עם מדכא עם אחר אינו יכול להיות חופשי'." (דב חנין, זמן ת"א 5.9.08). חנין, אם כך, רוקד עם כוכבים, קצת עם שלי וקצת עם קרל מרקס; קצת עם השותף החדש אהרן מדואל הציוני-ימני, וקצת עם מוחמד ברכה הלאומני-ערבי. מי ששומע את המנגינה הפוסט-מודרנית שחנין מטופף לצליליה, מבין שמדובר בעצם ברקדן מסונדל פוליטית.

הצבעת חנין קיבלת מדואל

למרות שהאוכלוסייתה הערבית ביפו מונה כשמונת אלפים בעלי זכות בחירה, היא אינה נחשבת עבור "עיר לכולנו" לנכס אלקטוראלי. רוב בוחרי יפו סרים למרותה של התנועה האיסלאמית התומכת ברון חולדאי. לכן גם הסיכוי של רשימת יאפא הערבית להכניס נציג מטעמה למועצה, קלוש. הודות להזנחת יפו והליכה על קמפיין עירוני ירוק, נפתחו ל"עיר לכולנו" אופקים אלקטוראליים חדשים, והיא נכנסה לשחק במגרש של הגדולים - הקרב על הקול היהודי במרכז ובצפון העיר. זו תחרות ראש בראש מול רשימות מרץ, הירוקים, ומפלגתו של חולדאי.
האמת היא, שדב חנין כלל אינו מתכוון לוותר על הג'וב שלו בכנסת כח"כ מטעם חד"ש. למעשה, הוא נזרק למערכה על ראשות העיר בעל כורחו, אחרי שנכשל במציאת מועמדים "עצמאיים" אטרקטיביים, שיתמודדו מול חולדאי. עובדה היא, שאף אחד ממייסדי "עיר לכולנו" האחרים, לא הסכים להפשיל שרוולים ולקפוץ למים העכורים של הזירה הפוליטית. כמו דב חנין, גם הם רוצים לשמור על מקומם באקדמיה או במגזר הפרטי.
לפיכך, נאלץ חנין להגיע ל"פשרה", לפיה תפוצל המועמדות של הרשימה לראשות העיר ולחברות במועצת העיר. בעוד חנין, מספר אחד ברשימה, מתמודד התמודדות חסרת סיכוי על ראשות העיר; אהרן מדואל, מספר שניים ברשימה, יהיה המועמד הראשון שלה למועצת העיר. כך מבטיח לעצמו חנין, שלמרות התייצבותו בראש הרשימה, הוא לא יאלץ לנטוש את כסאו בכנסת לטובת כסא במועצת עיריית תל אביב.
מדואל אינו ירוק-אדום. הוא פוליטרוק ימני, שזיהה מקפצה פוליטית, שתכניס אותו לזירה העירונית על גבם של תומכי חד"ש. כדי לא להתייבש באופוזיציה, הוא גם לא יהסס להצטרף לקואליציה של חולדאי בבוא הזמן. נטיותיו האופורטוניסטיות של מדואל, דווקא עולות בקנה אחד עם אסטרטגיית הקואליציות הידועה של חד"ש. בראיון שנתן ליונתן גור מ-24 שעות, מצהיר דב חנין, שאם חולדאי יאמץ את דרכה של "עיר לכולנו" הוא ישקול להצטרף לקואליציה שלו. כמו לכל פוליטיקאי פרגמטי, גם לחנין, מנפיק הריאל פוליטיק סיבות נוחות לזנוח את עקרונותיו הצרופים מאתמול.

אם חנין אינו מתכוון באמת להחליף את חולדאי, או אפילו לבנות לו אלטרנטיבה עירונית ראויה לשמה, מה בכל זאת מריץ אותו? התשובה אינה קשורה כלל לבועה התל אביבית. בכדי לענות על הקושיה, אנחנו צריכים לחזור שוב לפילוג בתוך חד"ש ומק"י. הבחירות לעיריית תל אביב משמשות את חנין כהפגנת כוח מול מוחמד ברכה והזרם הלאומני שהשתלט על מפלגתו. דב חנין רץ לראשות עירית תל אביב כדי לבסס את כסאו של המועמד היהודי של חד"ש, לקראת הבחירות הבאות לכנסת.

כדי לשמור על מעמדו בחד"ש, וכדי להדוף את הטענות של הרוב הערבי, כאילו הח"כ היהודי לא מספק את הסחורה בקלפי ו"לא מרוויח" את כסאו, צריך חנין להפגין כוח פוליטי. ההתמודדות על ראשות העיר הגדולה בישראל, אמורה להוכיח למוחמד ברכה ותומכיו,
שחנין מביא עמו אלקטורט ותמיכה בקרב הבוחרים היהודים. תמיכה, שניתן למנף אותה לכלל הארץ בבחירות הכלליות. על מנת להשיג זאת הוא לא היסס להשאיר את חבריו היפואים מחוץ לרשימה ולחבור אל איש הליכוד, גם אם הוא מוגדר כפעיל שכונה. ומה על בוחרי "עיר לכולנו"? הם ישארו עם נציג הליכוד, אהרון מדואל.