מחשבות על תרבות פרולטרית

מאת אסמא אגבארייה
מילות מפתח: פועלים, תרבות

דברים של אסמא אגאברייה זחאלקה בתיאטרון ענבל באירוע להשקת המגזין "אתגר", מרץ 2008

איזו תרבות יקנה לו אדם כשחברו רעב ומדוכא בשם הזכויות הלאומיות של האחר, או בשם הדת, וכאשר עצם קיומו מוטל בספק. איזה אמנות יצור או ירכוש, לאיזה מוזיאון או תיאטרון ילך, איזו אופרה ישמע, באיזה סרט יצפה, אילו ספרים יקרא או יכתוב?
כיצד יכולה תרבות לכבד את עצמה אם לא תחוש בכאב של האחר; אם היא אדישה ואטומה לסביבתה, אם היא מתעלמת מהאדם שזכויותיו הבסיסיות נרמסות, שכבודו כאדם מחולל, שנשללת ממנו הזכות לעבוד, ולחלום?
מגזין "אתגר" מציע במה לעשייה תרבותית חדשה, לתרבות שורשית שבאה מהעם והולכת אליו. "אתגר" אינו מסתגר ואינו מתעלם מההרס ומהשנאה הגוברת. בסבלנות אין קץ הוא חורש את השטח, ורותם את עצמו אל הפועלים, הרוב הדומם, שזכותם הטבעית ליצור ולעבוד נשללה, וגורלם נחרץ להשאר מחוץ למועדון התרבות.

תרבות היא גולת הכותרת של ההוויה האנושית, אבל, כשנגמר הלחם, נגמרות גם המילים, ולתוך החלל שנוצר זורמת התמרמרות, יאוש ולפעמים גם נקמה. החיפוש אחר פרנסה ובטחון כלכלי מוצץ את לשדם של הפועלים, המוקרבים יום יום למולך השוק החופשי או למולך הלאומיות. הרדיפה אחרי הצרכים הבסיסיים ביותר של הקיום, לא משאירה להם כוח להגיע לשלב היצירה, ולממש בכך את מלוא אנושיותם.
מגזין אתגר, שכשמו כן הוא, נדרש למציאות הזאת. המגזין שואף לבנות גשר בין שלב היצור לשלב היצירה, קודם כל על ידי ביסוסו והבטחתו של השלב הראשון, שלב היצור והעבודה. בזכות המאבק המוחשי על הזכות לעבוד שהוא מקדם בשיתוף עם עמותת מען, אתגר מצליח למשוך אליו אינטלקטואלים ואומנים, שרוצים לקחת חלק בקידום של אג'נדה חברתית, כלכלית ופוליטית סוציאליסטית.

עמותת מען נלחמת על זכותם של כל גבר ואשה לעבוד וליצור בכבוד. היא יוצרת ערכים חדשים בחברה הערבית והיהודית, ערכים של שיוויון בין העמים, לצד שוויון בין המינים. מען מעלה את קרנה של האשה הערביה ושל הנוער הערבי בעיני עצמם ובעיני החברה הסובבת. המאבק למען עבודה ולמען התארגנות אגוד מקצועית סולל את הדרך להשבת האמון של העובדים בעצמם ובפוליטיקה, ומחזיר להם את התקווה שהשינוי אפשרי.
השינוי אותו אנחנו מקדמים הוא שינוי של עולם שבו ערכי הבורסה והנדל"ן מכתיבים את הדרך; שבו עשירים מתעשרים על חשבון פועלים יהודים, ערבים, תאילנדים או סינים, ואילו הפערים המעמדיים המפלצתיים זוכים לאזכור שולי בתקשורת;
עולם שבו מתרחשות מלחמות "בני אור" ב"בני חושך" - ארה"ב בעירק, ישראל נגד הפלסטינים – אשר גורמות להרס חברתי וכלכלי אדיר, ומחריבות את צלם האנוש שבתוכנו;
עולם שבו האפליה נגד האזרחים הערבים הפכה לדבר שבשגרה, ואמצעי תקשורת בשתי השפות מלבים את השנאה, כאשר כל צד מסתגר בעצמו ומצית את להבות הנקמה;
עולם שבו הפונדמנטליזם האסלאמי מטיל מורא גם על בני עמו שלו, וערכי הגבריות הערבית והפטריארכליות ממשיכים להכות שורשים, ולכלוא את האשה מאחורי סורגים של פחד ואימה;
מול כל אלה ניצב מגזין אתגר, בלשון חדה ובלי חשש לעמוד מחוץ לקונצנזוס - קונצנזוס לאומי יהודי או לאומי-דתי ערבי - ולהציג אלטרנטיבה של סולידריות, של שוויון ושיתוף יהודי ערבי.

ל"אתגר" שותפים כותבים יהודים וערבים, שמאמינים במכנה המשותף של העשיה. "אתגר" אינו רוצה להשתתף במעגל השנאה, הוא בונה מחנה שמאלי אלטרנטיבי, רציני, פעיל, שיחזיר לשמאל את כבודו, שיטהר אותו מהציניות שדבקה בו, כדי שיוכל להלחם על מקומו בזירה המקומית והבינלאומית.
"אתגר" אינו נאמן לערכי הרייטינג, אלא לפועלים, לשוחרי השלום והנאורות, ורק להם. כל אדם יוצר שתורם לאתגר, משתתף בהקמת מוסד תרבותי חדש, אשר שותפים לו ערבים ויהודים, פועלים ואינטלקטואלים, אומנים ומשוררים. זהו מיקרוקוסמוס של חברה שפויה וצודקת, חברה המבוססת על שוויון חברתי, ללא ניצול מעמדי וללא כיבוש. חברה שתאפשר לשחרר את האדם ולאפשר לו/לה לממש את האנושיות והיצירתיות הטמונה בכל אחד ואחת.

תוכן

הוספת.
תגובה חדשה.