גליון 25, יוני 2008

מפת דרכים

כרוניקה של משא ומתן ישראלי – פלסטיני, 1992 – 2008

ועידת מדריד - ועידה בינלאומית שנערכה ב-1991 במטרה לקדם את תהליך השלום באזור. בחסות אמריקאית ישבו סביב שולחן המו"מ במדריד, נציגים ישראלים ונציגי אש"ף. הועידה חיזקה את מעמדה של ארה"ב כמעצמה יחידה באזור בעקבות מלחמת המפרץ הראשונה.

הסכמי אוסלו - סדרה של הסכמים שנחתמו בין ישראל ואש"ף. שיאם בטקס "הצהרת העקרונות בדבר הסדרי ביניים של ממשל עצמי" שהתקיים ב-13 בספטמבר 1993 על מדשאות הבית הלבן, בהשתתפות הנשיא האמריקאי, ביל קלינטון, ראש הממשלה הישראלי, יצחק רבין, וראש אש"ף יאסר ערפאת.

הסכם פריז - הנספח הכלכלי של הסכמי אוסלו, שנחתם בפריז ב-1994. ישראל חישקה בעזרתו כל אופציה לכלכלה פלסטינית עצמאית.

הסכם אוסלו ב' – נחתם בטאבה בספטמבר 1995 בשם "הסכם הביניים אודות הגדה המערבית ורצועת עזה". העניק לפלסטינים שלטון עצמי בערים וב-450 כפרים. במסגרתו חולקו השטחים לשלוש קטגוריות: שטח A: בשליטה אזרחית וביטחונית של הרשות הפלסטינית; שטח B: בשליטה אזרחית של הרשות הפלסטינית ושליטה ביטחונית של ישראל; שטח C: בשליטה בטחונית ואזרחית של ישראל (למעט תחומים שאינם נוגעים לשטח אלא לחיי היומיום של התושבים הפלסטינים).

הסכם חברון - נלווה להסכם אוסלו ב'. נחתם בין ישראל והרשות הפלסטינית בינואר 1997. עוסק בפריסה מחדש של צה"ל בחברון, שחולקה בין שטח בשליטה פלסטינית (H1) ושטח בשליטה ישראלית (H2).

הסכם וואי פלנטיישן - מזכר שנחתם באוקטובר 1998, בין נתניהו , ערפאת, וקלינטון. ההסכם לא כובד על ידי נתניהו, והוא נאלץ ללכת לבחירות בהן הפסיד לאהוד ברק.

פסגת קמפ דייוויד 2000 - התקיימה במעון הנופש הנשיאותי ביולי 2000 בין ברק וערפאת בחסות קלינטון. בהתאם למתווה קלינטון, הסכים ברק להעביר למדינה הפלסטינית יותר מ-90% משטחי רצועת עזה והגדה, ולוותר על ריבונות ישראל בשכונות הערביות במזרח ירושלים. ההצעה נדחתה על ידי ערפאת. כישלון המו"מ בקמפ-דייוויד הביא לפרוץ "אינתיפאדת אל-אקצה" באוקטובר 2000. בהפגנות שהתקיימו בתוך ישראל נהרגו 13 אזרחים ערבים מאש המשטרה.

ועידת טאבה – התכנסה בינואר 2001 בחסות נשיא מצרים חוסני מובארק. כמו קודמתה, גם ועידה זו הסתיימה ללא תוצאות. שיחות טאבה היו הנסיון האחרון במהלך כהונת ברק, להגיע להסכם מסגרת לקראת הסכם קבע בין ישראל והפלסטינים.

דו"ח מיטשל – חובר על ידי ועדה, שהוקמה בעקבות מפגש פסגה שהתקיים בשרם אל-שייח' באפריל 2001. המלצות הדו"ח מתמקדות ביצירת מכניזם להפסקת האלימות, ולחידוש המו"מ לקראת הסדר קבע.

היוזמה הסעודית - תוכנית מדינית לסיומו של הסכסוך הישראלי-ערבי שהתקבלה במרץ 2002 על ידי פסגת הליגה הערבית בביירות. יוזם התוכנית, מי שהיה אז יורש העצר הסעודי, הנסיך עבדאללה בן עבד אל-עזיז.

"חומת מגן" - מבצע רחב היקף של צה"ל, שהחל ב־-29 במרץ 2002, והסתיים רשמית ב-10 במאי 2002. במבצע נכבשו מחדש חמש מתוך שש הערים הפלסטיניות הראשיות בגדה המערבית, והרשות הפלסטינית פורקה מנשקה ומסמלי שילטונה. ערפאת הושם במצור ובבידוד ב"מוקטעה".

מפת הדרכים - תוכנית מדינית מיוני 2002 לפתרון הסכסוך הישראלי פלסטיני, מבית מדרשו של ג'ורג' בוש הבן. התוכנית מציעה פתרון הדרגתי, רב-שלבי ורב-שנתי לסכסוך הישראלי-פלסטיני, בפיקוח ובסיוע "הקוורטט". התכנית מתנה כל התקדמות בהפסקה מוחלטת של פעילות פלסטינית אלימה נגד הכיבוש.

פסגת שרם אל-שייח' – מפגש שהתקיים בעיר המצרית ביוני 2003 בהשתתפות רה"מ הישראלי שרון, רה"מ הפלסטיני עבאס ונשיא ארה"ב בוש. בפסגה סוכמה "הודנה" (שביתת נשק), שהחזיקה שלושה חודשים. פסגת שארם הייתה למעשה הפיכה נגד יו"ר הרשות ערפאת וסימנה את עבאס כפרטנר הישראלי המועדף.

יוזמת ז'נבה – מסמך בלתי מחייב, שפורסם בדצמבר 2003 ונוסח על ידי אנשי מקצוע ומדינאים ישראלים ופלסטינים, לאחר כישלון "ההודנה". את צוותי המשא ומתן הובילו יוסי ביילין מהצד הישראלי, ויאסר עבד-רבו מהצד הפלסטיני. המסמך הציג מודל להסדר מלא של הסכסוך על בסיס מתווה קלינטון.

תוכנית ההתנתקות מעזה – תוכנית עליה הכריז שרון בדצמבר 2003 ואשר בוצעה בקיץ 2005. במסגרת התוכנית הסיגה ישראל את כל כוחות צה"ל וההתנחלויות שהיו ברצועת עזה לגבול הבינלאומי.

הבטחת בוש – מסמך מאפריל 2004, בו הצהיר בוש על תמיכתו בתכנית ההתנתקות של שרון והבטיח כי המדינה הפלסטינית לא תכלול את גושי ההתנחלויות בגדה שיסופחו לישראל.

ועידת אנאפוליס - התקיימה בנובמבר 2007 באקדמיה הימית באנאפוליס, ארה"ב, בהשתתפות נציגי ישראל, הרשות הפלסטינית, "הקוורטט" האירופי, ארה"ב, האו"ם, רוסיה ורוב חברות הליגה הערבית. הייתה ניסיון נוסף להניע את גלגלי המשא ומתן לקראת הסכם קבע ישראלי-פלסטיני שאמור להסתיים עד סוף 2008.