אושרי, חן
גרסת הדפסהעוד מאמרים מאת
נוית בראל
תרבות
בצורת
לֵילוֹת בְּהִירִים. מִלִּים שֶׁל שָׁרָב
שָׂפָה שֶׁל חֹדֶשׁ מֶרְץ. הוֹוֶה
אוּלַי הוּא חֹפֶשׁ. אֶפְשָׁר לִרְאוֹת
אֲנָשִׁים בְּאִבּוּד, בְּגַן הָעַצְמָאוּת,
בְּמִגרשֵׁי הַמִּשְׂחָקִים לְיַד הַתַּחֲנָה הַמֵּרְכַּזִית
מחכים לאישור עֲבוֹדָה, פִּעְנּוּחַ
מלאכת החיים. מְקוֹמוֹת מתחדשים בחושך
משנים צוּרָה. בָּצֹרֶת תּוֹרֶמֶת את תִּקְרַת הַשָּׁמַיִם.
מִזְרָנִים על הַדֶּשֶׁא. תֵּל אָבִיב מִקְלָט.
פָּנִים אֵינָם נעלמים. הם שְׁקוּעִים בְּחוֹמוֹת.
הָיֶלֶד שאני מביטה בּוֹ נתלֶה על נדנדה.
רק כשהוא מתקרב מַטָּה אֲנִי מִשְׁתכנעת שיעלה בחזרה.
תוכן
הוספת.
תגובה חדשה.
