גרסת הדפסהעוד מאמרים מאת
דני בן שמחון
פיטורי האוצרת ד"ר רונה סלע: פוליטיקה בין כתלי מוזיאוני חיפה
מאת 
דני בן שמחון
מילות מפתח: אמנות פלסטית
בחודש מאי 2008 תוכננה להיפתח במוזיאון העיר חיפה תערוכה יוצאת דופן באומץ הלב הציבורי שלה בשם "חיפה 1948". לראשונה היו אמורות לעלות לדיון ציבורי בחלל מוזיאון ממסדי, ההתיחסויות השונות המלוות את הקמת מדינת ישראל: הנרטיב - הציוני יהודי, הפלסטיני ערבי, והבריטי. אולם למרות שחיפה היא עיר בה חיים זה לצד זה ערבים ויהודיים, והיא עורכת כל שנה את פסטיבל הדו-קיום, העבודה על התערוכה המתוכננת הופסקה, וחוזה העסקתה של ד"ר רונה סלע, מי שהייתה אוצרת המוזיאון בשנה האחרונה, לא חודש. מנכ"ל מוזיאוני חיפה, נסים טל, מסביר את החלטתו לא לחדש את חוזה העסקתה לאחר שנה בלבד "מסיבות של חוסר התאמה. היא לא התאימה לתפקיד ולא למוזיאון". בתגובה לשאלות שהפנה אליו אל-סבאר, ענה טל: "חוזה העבודה של ד"ר סלע הסתיים ב-31.12.07 והיא הועסקה כל תקופת ההסכם". כמו כן הכחיש כל קשר בין אי חידוש החוזה לבין תוכן התערוכות או שיקול פוליטי כלשהו.
עמדותיה ועבודתה של ד"ר רונה סלע, אוצרת צילום חוקרת והיסטוריונית של צילום מקומי, אינם סוד. בעבר פרסמה ספר על הצילום הפלסטיני בשנות השלושים והארבעים. היא מלמדת בסדנאות העוסקות בהתפתחות הצילום בישראל במהלך ה-60 שנה, שבמהלכם היא נוגע בשיקולים שמשפיעים על "מה לצלם" ובעיקר על "מה לא", בצילום המגויס וכוחו הרב בכינון המציאות הישראלית כפי שאנו מכירים אותה, בהשפעה של התמונות על חיינו, על הצבא ואופי לחימתו, ועל תהליכים היסטוריים וחברתיים.
סלע מונתה לתפקיד אוצרת מוזיאון העיר חיפה רק לפני כשנה. סלע ספרה לכתב אל-סבאר, כי עם פניית מנהל חברת מוזיאוני חיפה, מר נסים טל, הכריזה על מטרותיה בצורה ברורה: "מטרתי הייתה להוביל שינוי תוך דיון בנושאים מהותיים לעיר, גם אם הם נוגעים בהיבטים קשים וכואבים. רציתי לפתוח את המוזיאון, הממוקם בלב שכונה ערבית, גם להסתכלות הערבית, שעד כניסתי לתפקיד התעלמו ממנה, ולעסוק בנושאים מהותיים לחברה בכללותה." עם מינויה לתפקיד אמרה סלע כי חיפה מייצגת הרבה מהכאבים והקונפליקטים של החברה הישראלית, למשל, הגירוש שנעשה לאחר 1948 והגלות הכפויה שבעקבותיו. והצהירה שהיא הולכת לטפל "בכל הזיוף הזה שנקרא עיר מעורבת". כשנשאלה אם אינה פוחדת שעיסוק בנושאים שכאלה יגרום לפיטוריה, ענתה: "באתי לעשות דברים שחשובים בעיני. שתי התערוכות על הגירוש של 1948 ועל הגלות כבר זכו לאישור, כך שלא נראה לי שתהיה בעיה". (דנה גילרמן, גלריה, הארץ, ספטמבר 2007)
עם כניסתה לתפקידה בספטמבר 2007 אצרה סלע אשכול של 4 תערוכות בשם "היסטוריות מצטלבות", שכללו: צילומים היסטוריים מחיי היום-יום של הערבים בסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20, ושלוש תערוכות יחיד של שלוש אמניות שכל אחת מהן, בדרכה, עסקה באופן ביקורתי בהיסטוריה המקומית: מנאר זועבי, ילידת נצרת, יצרה באמצעות אלפי סיכות ראש שחורות מפות מופשטות של אזורים בעיר חיפה. המיצב מתייחס לכיבוש חיפה, ולשינויים האורבניים והדמוגראפיים שחלו בה במהלך השנים בעקבות הסכסוך הלאומי. באמצעות חומרים נשיים היא מציעה פתרונות אלטרנטיביים לשאלות של שטחים וכיבוש העומדות בלב הסכסוך. בכך, היא מבקרת, במידה רבה, את האופן בו נדרשות נשים באזורי סכסוך לדחוק ולהקריב נושאים אישיים לטובת סוגיות לאומיות. אפרת נתן הציגה פיתוח לפסל החרמש שנרכש למוזיאון ישראל. הפסל החדש כלל 24 חרמשים המחקים את תנועת הקוצר; יעל ברתנא הציגה את מיצב הווידיאו "מחנה קיץ", שמתאר בנייה מחדש של בית מגורים שנהרס על ידי הצבא הישראלי.
על הפיטורים של סלע אומרת זועבי: "רונה ניסתה להציג זוית שונה מזו של הזרם המרכזי בחיפה. כנראה שהחברה הישראלית עדיין לא מוכנה לזה. מחובתו של המוזיאון לעסוק בהיסטוריה של כלל האוכלוסיה, כפי שהיא משתקפת בעיני היהודים והפלסטינים, צריך להתייחס לכתם העיוור שלא רוצים לראות אותו או לדבר עליו. אף מוזיאון רשמי במדינת ישראל לא מוכן לקחת אחריות ולטפל בזה. כל אנשי המקצוע שביקרו בתערוכה ציינו את הרמה הגבוהה של האוצרות, אבל כנראה שלשמוע גם את הצד השני מהוה איום על אנשים מסויימים, והם מנסים לכן להשתיק אותו ע"י פיטוריה של רונה. אני מתנגדת לפיטורין בכל תוקף. לדעתי זה אקט פוליטי".
על פיטוריה אומרת סלע: "להערכתי, הסיבה האמיתית להפסקת עבודתי היא שהנהלת המוזיאון לא קיבלה את התכנים של התערוכות עליהן עבדתי. חשבתי שהמוזיאון בחיפה יכול לשמש דוגמא ומבחן ליחס לאוכלוסיה הערבית בישראל. אולם מנכ"ל החברה למוזיאונים נסים טל מצא את התכנים והמטרות הללו לא ראויים ולא מתאימים למוזיאון, וחזר והדגיש זאת בפניי." בין יתר הדברים שנראו לסלע הכרחיים היה להציג בתערוכה גם טקסטים בערבית. לראשונה הכיל הקטלוג טקסט של התערוכה גם בערבית, ועל קירות המוזיאון יש כיתוביות והסברים בערבית לעבודות. "זה נראה טריוויאלי, אומרת סלע, אבל לא קיבלו את זה באהדה וכל הזמן ניסו להכשיל אותי, וזה מראה איפה אנחנו עומדים ביחס לאזרחים הערבים."
לדעתה של דרורה דקל, אמנית ואוצרת הגלריה בקיבוץ כברי, "התערוכה 'היסטוריות מצטלבות' היא אחת הטובות שנעשו בארץ. חשוב לציין שהאוצרת לא נוקטת עמדה ברורה וחד משמעית אלא משאירה בידי הצופים בתערוכה שאלות פתוחות".
להערכתה של דקל, גורמים ימניים חתרו נגד סלע. "זו לא הפעם הראשונה שקורה דבר כזה במוזיאון חיפה, בשנת 2002 הייתה מהומה שלמה בעקבות הצגתה של עבודתו של האמן החיפאי אשרף פואח'רי "קו 13" במוזיאון חיפה. אחד הפעילים של הליכוד בעיר דרש להוריד את העבודה ולהפסיק את התערוכה. אולם אמנים ואנשי רוח מחיפה ות"א מחו, וטל נאלץ להשאיר את התערוכה. "סוף סוף היה כאן ניסיון לערוך צדק היסטורי עם האזרחים הערבים, ולמלא בתוכן את הסיסמא של דו-קיום. אסור להשלים עם הפיטורים של סלע" אומרת דקל.
קשה שלא לקשר בין המועד המתוכנן של התערוכה עליה עבדה רונה,"חיפה 1948", לבין חגיגות 60 השנה להקמת מדינת ישראל, המתוכננות למאי הקרוב, ויתכן שהם הסיבה האמיתית להפסקת עבודתה. סלע מספרת כי העבודה הראשונית על התערוכה החלה לפני מספר חודשים, אולם אט אט הערימו בפניה קשיים ומכשולים, עד שעצרו את תקציבה כליל. בהקשר זה יש לציין את הקשיים בהם נתקלה ד"ר אריאלה אזולאי כאשר עבדה על תערוכת צילומים שעסקה בכיבוש, ואשר כללה מעל 700 צילומים של השתקפויותיו השונות של הכיבוש מאז 1967. אף מוזיאון לא הסכים לתת לתערוכה את חסותו, ולבסוף הוצגה בגלריה של ביה"ס לאמנות מנשר בת"א. "נראה שלא רק הציבור, אלא אף הממסד הישראלי עדיין לא בשל להתמודד עם בעיות אלו, יש פחד עמוק מלעסוק בהן, אבל חייבים לפתוח את העיניים" מדגישה סלע.
כשלושים אמנים פנו בתחילת חודש פברואר במכתב ליונה יהב, ראש עירית חיפה, במחאה על פיטורי סלע, ודרשו לחדש את העסקתה. "קשה לנו להשתחרר מן הרושם שהשקפת העולם שבבסיס עבודתה המקצועית היתה לה לרועץ. מוזיאון העיר חיפה הפך בהנהלתה למוסד אמנותי מהשורה הראשונה, ולא פחות חשוב מכך, מילא תפקיד חינוכי בעל חשיבות עליונה בעיר". שריף ואכד, אמן החתום על מכתב המחאה, מספר לכתב אתגר: "לתחושתי, התערוכה העתידית על הנכבה היא הסיבה מאחורי הפסקת עבודתה של רונה ולא התערוכה הנוכחית "הסטוריות מצטלבות". כשרונה פנתה אלי שאשתתף בדיון על הנכבה במסגרת התערוכה המתוכננת, אז עוד חשבתי שימיה ספורים, כך שפיטוריה לא באו אליי בהפתעה גמורה, ואם זה מצביע על משהו, זה לאו-דווקא על מידת הרדיקליות של האוצרת, כי אם על מידת השמרנות והימניות של מוסדות העיר הזו"
גם האמן החיפאי הותיק עבד עאבדי סבור כי מדובר בהחלטה פוליטית, "בחיפה לא מעוניינים לתת מקום לנרטיב הערבי, והם מעוניינים להמשיך ולהסתיר את מה שהתרחש פה ב-1948. סלע ניסתה לתקן את הסילוף ההיסטורי הזה ועל כן לא חודשה העסקתה." פרופסור אבנר גלעדי מאוניברסיטת חיפה, החתום אף הוא על מכתב המחאה, פנה ליונה יהב ראש עירית חיפה בעניין, אולם פנייתו נשארה ללא כל מענה. גלעדי מציע לבקר ללא דיחוי בתערוכות "היסטוריות מצטלבות", הנסגרות בסוף פברואר, ולכתוב לראש העיר בדרישה להחזיר את רונה סלע לעבודה.
מכתבי תמיכה
3.2.2008
לכב'
עו"ד יונה יהב
ראש העיר חיפה
שלום רב,
לפני כשנה מונתה ד"ר רונה סלע, אוצרת ומומחית בעלת שם בתולדות הצילום, כמנהלת מוזיאון העיר חיפה. במהלך שנה זו חוללה ד"ר סלע שינוי יסודי במוזיאון, הן במישור האמנותי והן במישור החינוכי. אשכול התערוכות שמוצג מזה מספר חודשים תחת הכותרת "היסטוריות מצטלבות" הוא ביטוי מרשים לשינוי הכפול הזה.
מראשית דרכה כאן הצהירה ד"ר סלע על מטרותיה בניהול המוזיאון, מטרות שאנו, החתומים מטה, אמניות ואמנים, אנשי אקדמיה ופעילי/פעילות ציבור, מזדהים אתן ומכירים בחשיבותן. בדברי ההסבר לתערוכות החדשות היא מונה אותן: האחת, התמקדות בייחודה של חיפה כעיר רב-לאומית ורב-תרבותית. המוזיאון מבקש לספר את מגוון ההיסטוריות והסיפורים של האוכלוסיות השונות של העיר ולחשוף את הנרטיבים השונים הגלומים במרקם החיים של העיר. עד היום התמקד המוזיאון בעיקר בנרטיב הציוני, ועתה הוא מבקש לחשוף את הנרטיבים השונים הגלומים במרקם החיים של העיר. המטרה השנייה היא לקיים דיון באירועים השונים שהתרחשו בעיר - אירועים חברתיים-פוליטיים ואירועים הקשורים בסכסוך הישראלי-פלסטיני - ובשינויים הדמוגרפיים והגיאוגרפיים שהתחוללו בעיר בעקבותיהם. דיון זה יעורר שאלות המרכזיות לחברה הישראלית כולה. המטרה השלישית היא בחינת מקומה של חיפה כעיר שהובילה תהליכים מעצבים ושינויים חברתיים ופוליטיים בישראל.
יש בין תושבי חיפה הרואים ב"דו-קיום", שמנהיגיה מתפארים בו, סיסמה ריקה. והנה, נעשה במוזיאון העיר תחת הנהלתה של ד"ר סלע ניסיון חשוב למלא אותו תוכן בכלים מקצועיים. "דו-קיום" לפי הבנתנו פירושו, בין היתר, הענקת יחס של כבוד ותשומת לב לנרטיבים היסטוריים של בני קהילות המיעוט ומתן בימה הולמת לביטויים.
הצטערנו לשמוע שאחרי שנה של פעילות מבורכת בהנהלת המוזיאון החליטה עיריית חיפה שלא לחדש את חוזה ההעסקה של ד"ר סלע. קשה לנו להשתחרר מן הרושם שהשקפת העולם שבבסיס עבודתה המקצועית הייתה לה לרועץ. מוזיאון העיר חיפה הפך בהנהלתה למוסד אמנותי מהשורה הראשונה ולא פחות חשוב מכך, מלא תפקיד חינוכי בעל חשיבות עליונה בעיר.
אנו קוראים לך לחדש את חוזה ההעסקה של ד"ר סלע ולהעניק לה את מלוא התמיכה בניהול מוזיאון העיר חיפה.
בכבוד רב,
אבראהים אבו אל-היג'ה, ד"ר אריאלה אזולאי, עינת אמיר, ד"ר איילת בן-ישי, אסנת בר-אור, תלמה בר-דין, פרופ' דבורה ברנשטיין, נטע גל-עצמון, פרופ' אבנר גלעדי, פרופ' דוד דגני, שריף ואכד, מנאר זועבי, ד"ר מחמוד יזבכּ, ד"ר דלית יסעור-בורוכוביץ, עפר כהנא, ד"ר ג'וני מנצור, סלמאן נאטור, אפרת נתן, אירית סגל-ישראלי, ד"ר עמליה סער, ד"ר חנה ספרן, פרופ' בלומה פינקלשטיין, רות פרסר, פרופ' קובי פתר-פטרזייל, ד"ר דבורה קלקין-פישמן, ד"ר חגי רוגני, עפר שור, אריאלה שטורם, מעיין שלף, מתתיהו (מתי) שמואלוף.
העתקים:
חברי מועצת עיריית חיפה
מר גאלב מג'אדלה, שר המדע, התרבות והספורט
לתשובה: פרופ' אבנר גלעדי, החוג להיסטוריה של המזרח התיכון, אוניברסיטת חיפה, טלפקס: 8344678
2008–02–12
לכב'
עו"ד יונה יהב
ראש העיר חיפה
שלום רב,
בתום שיחת טלפון בינינו, שהתקיימה ב-6.2.2008, בעניין הפסקת העסקתה של ד"ר רונה סלע כמנהלת מוזיאון העיר חיפה, הבטחת לחשוב על בקשתי -- ובקשתם של עוד שלושים ושישה החותמים האחרים על המכתב שהופנה אליך בעניין זה יום קודם לכן (בינתיים נוספו עוד חותמים*) -- להתערב בנושא ולזמן את ד"ר סלע לפגישה. עד היום לא קבלתי במישרין כל ידיעה על החלטתך.
בדבריך באותה שיחה הצגת את המחלוקת על תקציב המוזיאון כסיבה לאי חידוש החוזה עם ד"ר סלע וטענת שאינך מתערב בניהול השוטף של המוזיאונים בעיר. אני, לעומת זאת, גרסתי שאין מדובר בשאלה של ניהול שוטף אלא במשבר ניהולי חמור במוסד תרבות מרכזי בעיר שמחייב את התערבותך: אוצרת, אשת מקצוע מן השורה הראשונה, מקבלת על עצמה את ניהול מוזיאון העיר, מכריזה על גישה חדשה ומממשת אותה באשכול תערוכות שזכה להרבה הערכה מקצועית וציבורית ולאחר כל זאת מסיימת את תפקידה בתום שנה אחת בלבד. האם אינך רואה כאן בעיה הדורשת בירור לא רק עם אנשי המנגנון העירוני אלא גם עם המנהלת שעזבה? אני מבין שיש לד"ר סלע גרסה שונה לחלוטין על הנסיבות שהביאו לסיום תפקידה. עיקר המחלוקת לא היה בענייני תקציב, לדבריה, אלא בענייני תוכן וניסיון מתמשך של הנהלת המוזיאונים להכשילה בהגשמת תוכניותיה. אי התערבותך כמוה כנקיטת עמדה וכתמיכה בצד אחד תוך פגיעה במה שנראה לחברותי, לחברי ולי האינטרסים התרבותיים והחברתיים של העיר. שכן המוזיאון בניהולה של ד"ר סלע הגיע להישגים אומנותיים מרשימים, מילא תפקיד חינוכי חשוב ותרם משמעותית לשיפור היחסים הבין-קהילתיים בחיפה.
אני פונה אליך שוב בבקשה להקדיש לעניין מזמנך ולפגוש את ד"ר סלע כצעד ראשון בבירור מה שהתרחש לאחרונה במוזיאון העיר ובהערכה מחדש של עתידו.
בכבוד רב,
פרופ' אבנר גלעדי
*שמות החותמים שנוספו לרשימה הראשונה: פרופ' ויקטור פרידמן, ורדה סיון, חנה קופלר, גליה גור-זאב, שי איגנץ, מאיר גל, ד"ר נאוה זוננשין.
העתקים:
מר גאלב מג'אדלה, שר המדע, התרבות והספורט
חותמי המכתב
