גליון 24, פברואר 2008

סַאוּסַן

צילום: ורד ניסים, 2007

סָאוּסַן מִתְגּוֹרֶרֶת בַּקּוֹמָה הָרִאשׁוֹנָה.
אִמָּא שֶׁלָּהּ גָּרָה אִתָּהּ
אֵינִי זוֹכֶרֶת אֶת שְׁמָהּ.
שְׁנֵי אַחֶיהָ בַּקּוֹמָה מֵעַל
אֶחָד נָשׁוּי, אֶחָד לֹא.

סָאוּסַן כִּמְעַט בַּת אַרְבָּעִים
גְּרוּשָׁה. בַּעַל נַרְקוֹמָן.
שִׁדּוּךְ רַע. הָיָה וְנִגְמַר.
גְּבוֹהָה, זְקוּפָה
עוֹר מָתוּחַ, עֵינַיִם כֵּהוֹת
שֵׂעָר בּוֹהֵק אָדֹם.

סָאוּסַן מְנַקָּה אֶת הַבַּיִת שֶׁלָּהּ,
גַּם אֶת הַבַּיִת שֶׁל הָאָח.
כָּל יוֹם בִּסְבִיבוֹת אַרְבַּע.
כָּל הַדְּלָתוֹת פְּתוּחוֹת
הַטֶּלֶוִיזְיָה מְנַגֶּנֶת מוּזִיקָה חַלָּשָׁה
וְהָרִצְפָּה מַלְבִּינָה שׁוּב וְשׁוּב
תַּחַת הָאֶקוֹנוֹמִיקָה וְהַיָּדַיִם הַחֲזָקוֹת.

אַחַר כָּךְ הִיא יוֹשֶׁבֶת בַּכְּנִיסָה לַבִּנְיָן
עִם אִשְׁתּוֹ שֶׁל אָחִיהָ וְעִם אִמָּהּ.
הֵן שׁוֹתוֹת מַשֶּׁהוּ, מְדַבְּרוֹת,
עוֹד רֶגַע יַחְזְרוּ אֶל תּוֹךְ הַבַּיִת לְבַשֵּׁל.
יְדֵיהֶן מְלֵאוֹת תָּמִיד בָּעֲבוֹדָה.
יֶלֶד חָדָשׁ כְּבָר נוֹלַד,
יֶלֶד אַחֵר חוֹלֶה.

סָאוּסַן לוֹבֶשֶׁת טְרֶנִינְג
וְחֻלְצָה מְרֻשֶּׁלֶת, גְּדוֹלָה.
אִשְׁתּוֹ שֶׁל אָחִיהָ
חֲלִיפַת פִּיגָ'מָה פִּרְחוֹנִית, כְּחֻלָּה.
אֵין צֹרֶךְ לְהִתְלַבֵּשׁ כְּדֵי לְבַשֵּׁל וּלְנַקּוֹת
גַּם אֵין מַמָּשׁ צֹרֶךְ בְּשֵׂעָר בּוֹהֵק אָדֹם.

סָאוּסַן יוֹשֶׁבֶת בַּכְּנִיסָה לַבִּנְיָן
אוֹסֶפֶת בְּמַבָּטָהּ אֶת הַיּוֹצְאִים וְהַנִּכְנָסִים.
מְסַמֶּנֶת אֶת הַתֶּפֶר בֵּין הַפְּנִים לַחוּץ.
אֶת הַכְּנִיסוֹת וְאֶת הַיְּצִיאוֹת,
אֶת בִּגְדֵי הָעֶרֶב, בִּגְדֵי הָעֲבוֹדָה,
אֶת הָעֵרָנוּת וְהָעֲיֵפוּת,
אֶת זְמַן הַשְּׁהִיָּה שֶׁלִּי בְּתוֹךְ הַבַּיִת
אֶת מִסְפָּר הַהֲלִיכוֹת מִמֶּנּוּ אֶל הַחוּץ.

הִיא שׁוֹאֶלֶת אוֹתִי בְּבוֹאִי וּבְלֶכְתִּי.
פְּעָמִים רַבּוֹת אֲנִי עוֹנָה לָהּ, מוּתֶשֶׁת
"אֵין שָׁם דָּבָר"
פְּעָמִים רַבּוֹת אֲנִי רוֹצָה לוֹמַר לָהּ:
סָאוּסַן, סָאוּסַן
עָלֵי הַמּלוּכִיָה אֵינָם זְקוּקִים לְעֵינַיִךְ הַבּוֹעֲרוֹת
אַל תְּוַתְּרִי עַל בִּגְדֵי הַבּׂקֶר וְהָעֶרֶב שֶׁלָּךְ.
בּוֹאִי לָרְחוֹב,
בּוֹאִי לָרְחוֹב.