גליון 16, נובמבר 2005

ישראל אחראית לאבטלה בשטחים גם אחרי ההינתקות

אסמא אגבארייה מראיינת את סלאמה אבו זועייתר

סלאמה אבו זועייתר, אחד מבכירי הפעילים של האיגודים המקצועיים הפלסטינים בעזה, מתאר את המצב החברתי והכלכלי החמור, ומסביר מדוע אין כרגע אלטרנטיבה לעבודה בישראל. האחריות למציאת מקורות תעסוקה לעובדים הפלסטינים מוטלת כיום, וגם אחרי ישום תוכנית ההינתקות, על ממשלת ישראל, הוא אומר. הראיון עם אבו זועייתר התקיים בעת ביקור המשלחת במשרדי מען בנצרת, 8.4.2005.

אגבארייה: מה הייתה מטרת הפגישה עם עמותת מען?

סלאמה אבו זועייתר: מטרתנו להעמיק את הקשרים עם עמותת מען ולהכיר מקרוב את מצבם של העובדים בתוך ישראל. אנו מקווים ללמוד מהניסיון של עמותת מען, וכן לבדוק אפשרויות של שיתוף פעולה כדי לסייע לעובדים הפלסטינים.

אגבארייה: מה המצב של העובדים בעזה כיום לאור המציאות הביטחונית הקשה?

אבו זועייתר: מאז פרוץ האינתיפאדה עלה שיעור האבטלה עד 60%. הסגר המוחלט שהוטל על עזה, מונע כל תנועה של סחורות ובני אדם מעזה ואליה. העובדים הפלסטינים סובלים בשל התלות המוחלטת של עזה בשוק הישראלי. הסגר לא רק מונע מהם לעבוד בישראל, אלא גם פוגע בתעשייה העזתית, בעיקר במפעלי המזון והטקסטיל, שתלויים לחלוטין באספקה מישראל.

הסיוע שמקבלים העובדים ממוסדות הרשות הפלסטינית או מארגונים לא ממשלתיים מספיק בקושי לקיום מינימאלי. שכרו של עובד בעזה הוא כ-50 ₪ ליום, לעומת כ-200 ₪ בממוצע לעובד בתוך ישראל. ההפרש האדיר הזה מסביר את הנכונות של הפועלים מעזה לעבור את כל מסכת ההשפלות והקשיים כדי להגיע לעבוד בישראל.

כרגע יש היתרי עבודה בישראל רק לחמשת אלפים עובדים מעזה ומהגדה המערבית. חלק מהעובדים הממתינים לאישורי עבודה, מאבדים את הסבלנות ומנסים לקצר את התהליך. היום ניתן להשיג אישורים בשוק השחור תמורת 1,000 ₪. האישור נקנה, בדרך כלל, מהחברה בה עבד הפועל קודם, או מחברה פיקטיבית שהוקמה כדי לסחור באישורים. החברה שמכרה את האישור לעובד, פונה למשרד הקישור ומכריזה על העובד כנדרש. ואולם, מכיוון שהאישור הוא פיקטיבי אין החברה מסוגלת לספק לפועל מקום עבודה. לא פעם קורה שהעובד שילם את הכסף עבור האישור, אך אינו יכול למצוא מעביד שיעסיקו וישלם את שכרו. בנוסף לכך עליו לחדש את האישור מדי שלושה חודשים.

אישור עבודה בתוקף אינו אומר שהעובד אכן יגיע לעבודה. רק אחרי שיש בידו אישור מתחיל העובד את דרך הייסורים של הגעה לעבודה. לפעמים גוזלת הדרך 18 שעות. העובד יוצא מביתו בשעה תשע בערב כדי להגיע בזמן למחסום ארז, שם מתאספים כל בעלי אישורי העבודה בישראל. המעבר במחסום לוקח שעות. בבוקר שלמחרת, כאשר העובד מגיע למקום העבודה, הוא במצב של תשישות המקשה עליו לתפקד. בסוף היום מתחילה הדרך חזרה, שיכולה להמשך יותר משלוש שעות. רוב העובדים אינם מצליחים לראות את בני משפחתם.

אגבארייה: האם יש סיכוי לתביעתכם להוציא את העובדים מקו העימות?

סלאמה אבו זועייתר: העובדים הפלסטינים הם קורבנות המדיניות הישראלית, שחתרה במשך שנים להכפיף ולתלות את הכלכלה הפלסטינית בזו הישראלית. במשך כל שנות הכיבוש תועל העובד הפלסטיני לעבודה בישראל למען האינטרס של הכלכלה הישראלית. הכוונה הייתה, מצד אחד למנוע יצירת כוח כלכלי פלסטיני עצמאי, ומצד שני, לספק לפועל הפלסטיני אינטרס חומרי לשכוח את תביעותיו הלאומיות.
העובד הפלסטיני הוא בן ערובה של המציאות הפוליטית: אם ישראל פותחת את המעברים, יש לו מקום עבודה. אם מישהו מחליט לסגור את המעברים הוא נשאר ללא עבודה, ומאבד את פת לחמו – האחריות למצב הכלכלי של עזה מוטלת על שלטונות הכיבוש.

אגבארייה: האם מצב זה מוביל את העובדים להעדיף את הדרך של האינתיפאדה על פני תוכניות השלום?

סלאמה אבו זועייתר: המצב שבו אין פרנסה ופועלים אינם יכולים להביא לחם הביתה הוא מצב שמוליד אלימות וצפוי להתפוצץ. מאידך, העובדים מודעים לכך שהם קורבנות של מדיניות ישראלית מכוונת, שבאה ללחוץ עליהם כדי שהם ילחצו על הרשות לקבל תנאים פוליטיים של כניעה. המצב הזה רק מגביר את השנאה לישראל. הביקורת על הרשות נתפסת כעניין פנימי, כך שהסכסוך הלאומי האפיל על הניגוד המעמדי.

אגבארייה: בהתחשב בכך שהתלות הכלכלית בישראל היא כמעט מוחלטת – כיצד תשפיע לדעתך תוכנית ההינתקות על העובדים הפלסטינים?

סלאמה אבו זועייתר: ראשית, אנו רואים בכל נסיגה ישראלית מאדמה פלסטינית הישג. עם זאת, אנו תובעים מהשלטון הישראלי לדאוג לגורל העובדים הפלסטינים. המחויבות הזו היא מחויבות חוקית ואנושית, הנובעת מהתלות הכלכלית של עזה בישראל. ישום התוכנית ללא מתן פתרונות כלכליים עתידיים, עלול להביא להרס כל מרקם החיים הפלסטיני. אם ישראל מעוניינת ביצירת יחסי שכנות טובים עם העם הפלסטיני עליה לאפשר למדינה הפלסטינית לקיים כלכלה עצמאית על כל המשתמע מכך.

סגירת אזור התעשייה בארז, בתירוצים ביטחוניים כוזבים, הביאה לפיטורים של 4,500 עובדים מעזה. יתר על כן, בעוד בעלי המפעלים הישראלים קיבלו הבטחה לפיצויים מוגדלים עבור העברת מפעליהם, לעובדים שעבדו שם ונותרו בלא כלום, לא ניתן דבר.

אגבארייה: מה יחסכם להסתדרות?

סלאמה אבו זועייתר: ההיגיון אומר, שהייתה צריכה להיות פעולה נמרצת של ארגוני העובדים של ההסתדרות להגנה על העובדים הפלסטינים. הרי אותם ארגוני עובדים גובים מהעובדים הפלסטינים מסי חבר. אבל לדאבוני קיים חלל ריק בכל הקשור לטיפול בבעיות העובדים הפלסטינים בישראל, כולל ההשפלות והקשיים במעברים.
משום כך המפגש עם עמותת מען הוא עבורנו קרן של תקווה. אנו רואים אותו כצעד ראשון בשיתוף פעולה איגוד מקצועי, שיקדם את האינטרסים של העובדים משני הצדדים. אנו מעוניינים ליצור לחץ על הממשלה הישראלית, שיאלץ אותה לפתוח את המעברים ולאפשר לעובדים הפלסטינים לחזור למקומות העבודה שלהם. בשיתוף הפעולה עם עמותת מען אנו רואים אמצעי לקדם את ההגנה על העובדים בכל המישורים. לשני הצדדים מטרה ושאיפה משותפת – להבטיח עתיד אחר עבור הפועלים.