ההינתקות תוביל להתפרצות הבאה

כאשר נשאל שרון בישיבת הממשלה השבועית מדוע לא נפגש עם אבו מאזן עד היום, היה לו תרוץ מוכן: אבו מאזן לא בארץ, ולכן אי אפשר לשבת אתו. הראיס הפלסטיני אכן מרבה לצאת לביקורים במדינות העולם, אבל לא זאת הסיבה ששרון החמיץ את הפגישה עמו. מה שמונע את הפגישה בין השניים הוא העדר סדר יום משותף בין הצדדים.

שרון טורח להדגיש בכל הזדמנות את חוסר שביעות רצונו מאבו מאזן. בראיון לשבועון הבריטי "טיים" אמר שרון "אבו מאזן מבין את סכנות הטרור, אבל הבנה אינה מספיקה. גם לא דיבורים, הבטחות והצהרות ". שרון רוצה מעשים, לא סיסמאות.
בוש לעומתו רואה בבחירת אבו מאזן "הישג" של המדיניות האמריקאית במזה"ת, ומנפנף בו מעל כל במה אפשרית. הבחירות לפרלמנט הפלסטיני והעיראקי מוצגות על ידי הנשיא האמריקאי כהוכחה חותכת לצדקת מדיניותה של ארה"ב, כולל כיבוש עיראק.

אך אליה וקוץ בה. ההליך הדמוקרטי בפלסטין מאפשר לחמאס להתחרות בפתח ולנגוס נתח נכבד ביותר מהעוגה הפרלמנטארית. משום כך נאלץ בוש להטיל את כל כובד משקלו על אבו מאזן לפני המבחן המכריע שאמור להתרחש ב-17 ביולי, אם לא תהיינה דחיות. הדמוקרטיה נוסח בוש, צריכה להוליד שותפים ידידותיים לארה"ב.
וכך נקלע בוש למצב בעייתי. איך אפשר לרצות את אבו מאזן מבלי להרגיז את שרון? כדי ששרון יוכל להעביר את תוכנית ההינתקות, חרף ההתנגדות העזה של ציבור המתנחלים, הוא קיבל מבוש הבטחה להכיר בסיפוח גושי ההתנחלויות לישראל. מצד שני, כדי שאבו מאזן יוכל לנצח בבחירות הבאות למועצה המחוקקת הפלסטינית, הוא זקוק לתמיכת בוש בהקמת מדינה פלסטינית. גם עיוור יראה שההבטחה הראשונה מנוגדת להבטחה השנייה ומונעת את הקמתה של מדינה פלסטינית.

הצרה של בוש היא שהוא אינו השחקן היחיד בזירה. שרון ומדיניות ממשלת ישראל כלפי הפלסטינים ממלאים תפקיד מכריע. העברת הערים לידי הרשות הפלסטינית תקועה, ההתקפות הצבאיות המלוות בהרג חפים מפשע נמשכות, שחרור האסירים הפלסטינים מבתי הכלא הוקפא. ואילו בניית גדר ההפרדה נמשכת, חרף פעולות ההתנגדות העממיות. שרון אינו מתרשם ממאמציו של הבית הלבן לחזק את הפרטנר הפלסטיני. מה שמניע אותו אינו הדאגה למעמדו של אבו מאזן, אלא מעמדו המתערער שלו עצמו, הן בתוך מפלגתו והן בקרב ציבור בוחריו. סקר דעת קהל שפורסם ב-20 במאי מצביע על נסיגה בתמיכה הציבורית בהינתקות, גם אם שרון עדיין שומר על רוב.

לדאבונו של בוש, אין לשרון חלופה פוליטית. מפלגת העבודה נמצאת בקואליציה עם שרון לטובת ההינתקות, ומפלגת האופוזיציה, מרצ-יחד, מעניקה רשת בטחון בלתי מוגבלת לממשלת שרון. אפילו חד"ש אינה מתנגדת, כאשר יש לקולה משקל כלשהו בהצבעות במליאת הכנסת ובוועדותיה. הפרטנר הפלסטיני ננטש לטובת שרון. אם כך, ג'ורג' בוש הבן אינו יכול לחזור עם שרון על מה שעשה ג'ורג' בוש האב ליצחק שמיר ערב הבחירות לכנסת בשנת 1992. כזכור, בוש האב הכשיל את ועידת מדריד כדי לפגוע במעמדו של הליכוד, ואיפשר למפלגת העבודה, בראשות יצחק רבין, לזכות.

כיצד יפתר הניגוד בין מה שרוצה שרון לבין מה שרוצה אבו מאזן? הפתרון של בוש פשוט מאוד: אבו מאזן נדרש לשתף פעולה ולתאם עם שרון את הנסיגה החד צדדית. הוא זה שצריך להוכיח את כוונותיו הטובות, על ידי כך שיהפוך את עזה לדוגמא לשלטון נקי ותקין. רק אם ישמור על שקט בטחוני, הוא יצליח לשכנע את הישראלים להמשיך לפנות התנחלויות בגדה המערבית, וכך תתאפשר ההקמה של מדינה פלסטינית עצמאית.

אבל לשרון יש תוכניות משלו. הוא כבר הודיע שאין בכוונתו לבצע נסיגות נוספות לאחר ההינתקות מעזה. בזמן שבוש מהלל ומשבח את ההינתקות הישראלית כצעד ראשון לקראת ישום מפת הדרכים, מכריז שרון שישראל, ורק ישראל, היא שתסמן את גבולותיה, ושום פרטנר או נון-פרטנר לא ישפיעו על כך.

בינתיים, בהופעתו הציבורית הראשונה במסיבה לרגל מינויו לתפקיד, בישר ראש השב"כ החדש, יובל דיסקין, כי מיד לאחר ההינתקות אנו צפויים לעימות חדש. מלחמה, כיבוש ועוד שפיכות דמים - זאת תוכניתו האמיתית של שרון. והנה הפרדוקס: המדינה הפלסטינית תהיה אפשרית, רק לאחר שתחוסל ההתנגדות הפלסטינית, וכמוה יחוסלו גם השאיפות למדינה פלסטינית עצמאית ללא התנחלויות, אבל אז לא תהיה זו מדינה אלא גושי קנטונים מבודדים, כאשר עזה משמשת להם דוגמא.

השמאל מתנתק מתפקידו

בחודש מאי האחרון התקיים כנס של קהילת סרבני הכיבוש. את הדברים הבאים אמר אחד מפעילי "אומץ לסרב": "בעבר היינו אוונגרד, ועכשיו איבדנו את מחנה השמאל כולם מחכים להינתקות. נשארנו לבד".

לגילוי הלב הפסימי הוסיף שמיניסט, שמתכוון בקרוב לסרב להתגייס לצבא: "המציאות שלאחר ההינתקות תוביל למרירות פלסטינית. זה יוביל להתנגדות ויפתח גל של טרור, שיביא לירידה גדולה עוד יותר בפופולאריות של השמאל".
במילים אחרות, איך שלא תסתכלו על ההינתקות, היא מדלדלת את מחנה השמאל. העיקרון שצריך להנחות את מתנגדי הכיבוש בימים אלה הוא התנגדות גורפת לתכנית ההינתקות לא משום ששרון יוצא מעזה אלא משום שהוא משתמש ביציאתו מעזה כדי לחזק את אחיזתו בגדה. הקונספציה החביבה של חצי הכוס המלאה, תתנפץ לרסיסים ביום שלמחרת ההינתקות, כאשר, כפי שמזהירים כולם, ניזרק לסיבוב שלישי של אינתיפאדה.

בואו לא נשכח, שהמחיר ששלמה המפלגה הדמוקרטית בארה"ב על תמיכתה במלחמה בעיראק, היה התחזקות הימין הפונדמנטליסטי וכהונה נוספת של בוש.