גרסת הדפסהעוד מאמרים מאת
רוני בן אפרת
משלחת בינלאומית של איגודים מקצועיים לבחינת שוק העבודה בחקלאות בישראל
ארץ לעולם לא
מאת רוני בן אפרת
אהוד אולמרט ומחמוד עבאס נפגשו מספר פעמים במהלך החודשים האחרונים. הניתוק בין אבו מאזן לחמאס, בעקבות השתלטות חמאס על עזה ביוני 2007, הוא שאפשר את ההתקרבות בין שני הצדדים. כל זמן שאבו מאזן, נשיא הרשות, ניסה לבסס מכניזם של שיתוף פעולה עם חמאס שזכה בבחירות בינואר 2006, טענה ישראל ש"אין עם מי לדבר". עכשיו נגמרו התירוצים, ושני המנהיגים מציגים את הנתק בין פתח לחמאס כחלון הזדמנויות חדש.
המבחן של חלון ההזדמנויות הזה יתברר בוושינגטון בנובמבר השנה, אם וכאשר נדע מי הם המשתתפים בועידה הבינלאומית שמכנס הנשיא האמריקאי, ג'ורג' בוש. בינתיים כדאי מאד להנמיך ציפיות. לא רק שאין בסיס אמיתי להסדר מדיני, אלא שכשלונה של הועידה עלול לזרוק את האזור לסחרור אלים עוד יותר, כשם שקרה לאחר פסגת קמפ דיויד ביולי 2000.
הבעיה המרכזית היא, ששלושת המנהיגים: אולמרט, אבו מאזן ובוש, הם ברווזים צולעים, ואינם נמצאים בעמדה שמאפשרת להם להגיע להסכם פוליטי של ממש.
נתחיל בג'ורג' בוש. הבעיה המרכזית של בוש בזירה הערבית היא ערב הסעודית. למרות הברית ההיסטורית בין ארה"ב והממלכה הסעודית, לא תמיד האינטרסים של שתי המדינות עולים בקנה אחד. סעודיה איננה מרוצה, בלשון המעטה, מהמדיניות האמריקאית באזור. לדעתה המלחמה בעיראק היתה מיותרת, משום שהיא החלישה את העולם הערבי, הסוני מול איראן. גם בזירה הפלסטינית, בולטת סעודיה בהתנגדותה לעמדת ירדן ומצרים שזוכה לגיבוי של ארה"ב. ירדן ומצרים מגנות את חמאס, שגרש את פתח מהרצועה; ואילו סעודיה סבורה שיש צדק עם שני הצדדים. רק העובדה ששני הניצים הפלסטינים לא השכילו לקיים את "הסכם מכה", שנחתם תחת חסותה בראשית פברואר השנה, גורמת לה לתסכול. הסכם מכה, סבורה סעודיה, איפשר לשני הצדדים לחיות בשלום זה עם זה, ויכול היה להוות מנוף לעמדה ערבית מאוחדת לקראת הסדר מדיני.
בוש מוטרד מאוד מהאפשרות שסעודיה לא תשתתף בועידה שהוא מתכנן. היעדרותה של סעודיה, תהפוך את הוועידה לבלתי רלבנטית. היא תמשוך את השטיח מתחת למסר העיקרי שאמורה הוועידה לשדר – הוקעה ובידוד של חמאס, וציר איראן, סוריה חזבאללה, אליו היא משתייכת. אולי זו הסיבה שאבו מאזן קפץ לביקור בסעודיה ב-11 בספטמבר. באוזני מארחיו טען הנשיא הפלסטיני, שהתנאי שלו ליישום הסכם מכה, הוא החזרת המצב לקדמותו, כלומר, למה שהיה לפני הפיכת יוני. גם מנהיגי חמאס מחזרים אחר סעודיה. אלא שבניגוד לאבו מאזן, הם מתנים את החזרת המצב לקדמותו בשינוי יחסי הכוחות ששררו לפני ההפיכה.
מבחינת אהוד אולמרט, הוא אמנם הצליח לבצר את מעמדו הפנימי, כאשר כופף לזמן מה את ידיהם של שופטי ועדת וינוגרד לחקירת הכשלון במלחמת לבנון השנייה, אך נותר עם ידיים כבולות. העמימות שעוטפת את תוכניותיו לעתיד במה שנוגע לויתורים אפשריים, נובעת מהחשש שהם לא יעברו את סד הקואליציה הימנית שמקיפה את שולחנו. הגרסאות השונות שפורסמו לגבי מסמך העקרונות והסכם הקבע, מדברות על ויתורים מרחיקי לכת לפלסטינים. תוואי גדר ההפרדה יהיה הגבול בין ישראל למדינה הפלסטינית; הפיצוי על שטחים שבלעה הגדר, יינתן באמצעות החלפת שטחים מתחום ישראל; ההתנחלויות שממערב לגדר ישארו ברבונות ישראל ואלו שבעומק השטח הפלסטיני יפונו. הבעיה של אולמרט היא היעדר כריזמה ואמינות. שלא כמו קודמו בתפקיד, אריאל שרון, אם ינסה אולמרט לממש פינוי של התנחלויות, ספק עם ממשלתו תשרוד עד הקדנציה הבאה.
בנוסף לכך, אולמרט מבין שהשותף הפלסטיני שלו חלש, ומשום כך הוא מאמץ סוג חדש של הסכם, שנתפר לפי מידותיו של המלך הערום. מדובר ב"הסכם מדף", שיאושר על ידי שני הצדדים, אך ייושם אם וכאשר התנאים יאפשרו. את ההברקה הוירטואלית הזאת הגו השרות לבני ורייס, שומרות הסף של "ארץ לעולם לא".
הנשיא הפלסטיני אבו מאזן, כבר הודיע שאם לא יוכל להביא להישגים ממשיים בעקבות הוועידה, הוא יפרוש בתום הקדנציה הנוכחית. בינתיים הוא זוכה לתמיכה מדינית ופיננסית של ארה"ב והמערב במלחמתו בחמאס, המקוות שיצליח להשליט מחדש את קתאאב אל אקצה של פתח על הרצועה.
אולי זו הרוח המערבית שנושבת בגבם של אנשי פתח שמעודדת אותם ליזום עימותים במגרש הביתי של חמאס – המסגדים. מזה שלושה שבועות הפכו תפילות יום שישי ברצועה למוקד של התנגשויות. תפילות המוניות מאורגנות בשטחי ציבור פתוחים, על ידי קואליציה של פתח, ארגוני השמאל והארגונים האזרחיים החילוניים, שטוענת כי הכוחות הביצועיים של חמאס (אל-תנפיד'יה) השתלטו על המסגדים והם מסיתים את ציבור המתפללים נגד הנהגת הרשות בגדה. שביתה כללית שהכריזה קואליצית אש"ף בעזה ב-10 בספטמבר, נענתה חלקית, אך היוותה ציון דרך בהסלמה בין הצדדים.
זאת ועוד, נראה כאילו חמאס עושה את העבודה עבור אבו מאזן. מעצר והתנכלויות לעיתונאים, כפיית חוקי השריעה על כלל האוכלוסיה, ודיכוי כל אופוזיציה פנימית – גורמים לציבור העזתי לאבד את הסבלנות כלפי הנהגתו החדשה. למרות זאת, הקואליציה של אש"ף ובראשה פת"ח, על סכסוכיה הפנימיים והשם הרע שהוציאה לעצמה, אינה ערוכה לכיבוש מחודש של הרחוב הפלסטיני. מאידך, אם ירצה אבו מאזן, לשוב ל"הסכם מכה" כפי שטען בפני הסעודים, ולהגיע לפשרה עם חמאס, הוא יפסיק להיות אטרקטיבי לישראל ולארה"ב.
כך או כך, לגבי אבו מאזן, לא מדובר בחלון הזדמנויות אלא בקיר אטום. פעם נוספת מנסות ארה"ב וישראל להתעלם מהתמונה הרחבה, ולהאחז בקש. לפני 14 שנה, היתה זו "חולשתו של אש"ף" שהוצגה על ידי מפלגת העבודה כחלון הזדמנויות שיש לנצל, וכך נולד הסכם אוסלו. משא ומתן עם פרטנר חלש מוליד הסכם חלש שאינו בר ביצוע.
בקרוב ימלאו לישראל ששים שנה. היו אלה שנים של התנהלות מדינית בריונית וקצרת רואי. חוסר נכונותה של ישראל להגיע לפשרה עם הפלסטינים ועם מדינות ערב, הוביל את האזור פעם אחר פעם לעימותים שהלכו והחריפו. תנועת חמאס צברה כוח על רקע כשלון הסכם אוסלו, שבו ניסתה ישראל להחליף פתרון אמיתי לבעיה הפלסטינית, בשינויים קוסמטיים של כיבוש מתמשך. תפישת השלטון על ידי חמאס, תחילה בבחירות ולאחר מכן בהפיכה אלימה, הפכה את הזירה הפלסטינית למורכבת יותר ומסוכנת יותר. אבל תג המחיר לא השתנה. הבעיה הפלסטינית היא אותה בעיה, ואם לא נדע כיצד לפתור אותה, היא תשוב ותדפק על דלתנו, עם ארגונים קיצוניים אף מחמאס. 
