שכם נצבעה ירוק

בחירות ברשות 2006

מאת יונתן בן אפרת
מילות מפתח: כיבוש

מחסום בית פוריק. הכניסה המזרחית לשכם. צהרי יום שלישי, 24 בינואר. התנועה דלילה. רק כמה קבוצות פועלים, שחזרו מיום עבודה בישראל, כדי לנצל את זכותם הדמוקרטית ביום למחרת, ולבחור את מועמדיהם לפרלמנט הפלסטיני. השכל אמר לתושבים לא להסתובב יותר מדי, ולהישאר קרוב לקלפיות.
חשבנו לנצל את יום הבחירות ואת הסערה התקשורתית סביבו ולנסות, גם אנחנו, לחדור אל ליבו של הר הגעש הפוליטי בשכם. להתלוות אל אחד הפועלים, בשעה שיממש את זכותו הדמוקרטית. אלא שעבור חיילי המחסום, יום הבחירות אינו שונה משום יום אחר, ולישראלים אסור בתכלית האיסור להיכנס אל העיר הנצורה. המחשבה לחזור בידיים ריקות לא עמדה על הפרק: הפעם תורנו היה להסתכן ולהסתנן, כדי לחזור עם "לחם" הביתה.

פלסטין יפה בחורף. ירוקה ופורחת. גילינו זאת בזכות העיקוף שעשינו כדי להיכנס לשכם מצידה הצפוני של העיר. שעתיים של נסיעה שלווה בהרים, נקטעה על ידי מחסום פתע שהציב הצבא לפני הכניסה לשכם. מכאן אין דרך חזרה, כל שנשאר הוא לקחת נשימה ארוכה, להיצמד למשאית שלפנינו ולטפס יחד איתה, בתקווה שהחייל לא יזהה את לוחית הרישוי הצהובה. "איך זה להיות שב"ח (שוהה בלתי חוקי)?", שאל אותי נאסר, הפועל שחיכה לנו שעתיים קודם במחסום בית פוריק. "הגלגל התהפך, אני עכשיו בידיים שלך", עניתי, בעודי מביט על ידיו של מרואן אל ברגות'י כבולות באזיקים בתמונות המתנוססות על קירות שכם. תקוות תנועת פתח לעתיד טוב יותר.
שכם התרוקנה מהתמונות הקפואות של השאהידים. היום זה תורם של אלו ששרדו את המלחמה. המועמדים - רגועים, מחייכים, מסבירי פנים - מחכים לפתיחת המירוץ ביום למחרת. איסמעיל הנייה, מנהיג החמאס, לצדו של אחמד סעדאת, מזכ"ל החזית העממית, מולם משקיפים נציגי ארגוני השמאל, שרצו ברשימה משותפת "בדיל" (אלטרנטיבה). היום כולם בפנים, אומר נאסר, גם אלה שסירבו להשתתף בבחירות 96'. יש עוגה שצריך לחלק, וכל אחד רוצה חתיכה. ואכן, שכם, יום לפני הבחירות, נראית כחוגגת במסיבת יומולדת לדמוקרטיה הפלסטינית, עם עוגה גדולה במיוחד ונר לכל ארגון. כולם הקריבו במלחמה ועכשיו מתעתדים לנתח בממשלה. רק לא להיות אופוזיציה לוחמת.

ביום שלפני הכל נראה תפור. ריאל-פוליטיק. הפתח ינצח וירכיב את הממשלה עם רוב זעום, ארגוני השמאל עם פרוגרמה חלבית של מלחמה בשחיתות והמשך המאבק בכיבוש, יכנסו לממשלה עם 8 עד 10 מנדטים וחמאס, במסגרת האחריות והאחדות הלאומית, יזכה למקום של כבוד.
ובשכם - עולם כמנהגו נוהג. הגלידריה הכי טובה בשכם נמצאת על התפר שבין העיר ומחנה הפליטים בלאטה. היום הוא יום חג גם לחמושים של גדודי חללי אל-אקצא. בהיעדר נוכחות של כוחות צה"ל, עם הנשק על הכתף, גם הם נהנים מהגלידה הכי טובה בעיר. "מה יהיה מחר?", שאלנו את אחד מהם. "מה איכפת לי", הוא עונה בעודו פורק את הנשק, "אני היום שומר ראש של הנשיא אבו מאזן. אני מסודר. אל תדאג", הוא מוסיף, "פה זה לא עזה. נכון שתנועת חמאס זכתה בבחירות למועצת העירייה, אבל הבחירות אז היו אישיות ולא על בסיס ארגוני. "אתה נשמע מתנצל?", שאלנו. "שכם היסטורית שייכת לנו", הוא מסביר בין לק ללק, "זה המעוז הכי חזק של תנזים פתח".

את הניתוח הפוליטי של הפתחאווי הצעיר קטע צרור יריות מתוך העיר. החבר שכח לציין שפתח רצה בשכם בצורה מפוצלת ומפולגת. כל כנופיה או חמולה והתנזים שלה. היריות ברקע הן עדות לסגירת חשבון בין שתיים מהן, יום לפני היום הגדול. עבורנו הן היו אות להאיץ את פעולת הבליעה ולהמשיך הלאה, אל היעד המקורי, כפר סאלם הסמוך.

סאלם, כפר שקט יחסית, הגיע לכותרות בגלל התנכלויות מצד מתנחלי אלון מורה למטעי הזיתים של תושבי הכפר. אלא שהיום, עסוקים התושבים בצרות מבית. בלב הכפר מקושט בדגלים אדומים מטה הבחירות של החזית העממית. מזכ"ל הארגון והמועמד מס' 1 לבחירות הוא אחמד סעדאת, הכלוא ביריחו בידי הרשות הפלסטינית על רצח ח"כ רחבעם זאבי בשנת 2001.

ההכנות בעיצומן, הפעילים מקבלים תדריך אחרון, פקודת מבצע, מה מותר ומה אסור על פי חוקי המשחק החדשים של ועדת הבחירות הכללית. כל מכונית מגוייסת, כל פועל פעיל. על המבצע מנצח עבד אל-ווהאב, פעיל ותיק בארגון, שהשתחרר לפני חודש ממעצר מנהלי והתגייס להוביל את תנועתו אל תוך המשחק הדמוקרטי החדש. עבור עבד אל-ווהאב, הבחירות הן מבחן כח לתנועתו. זו הפעם הראשונה שארגונו, כמו שאר ארגוני השמאל, נאלץ לבחון את מעמדו הציבורי אל מול הרחוב הפלסטיני. "רק לא פתח", זוהי סיסמת הבחירות של חברי החזית ושאר הארגונים והמפלגות הפוליטיות. אלא שמעבר לתסכול שצברו ארגונים אלו בזמן שלטון הפתח, הם לא הציעו אלטרנטיבה פוליטית מעשית לארגון שהפך את השחיתות וקניית קולות לאסטרטגיה. השחיתות ברשות היא התורה שבעל-פה של הסכמי אוסלו. תורת הקומבינות שעוברת מאב לבנו, ומאפשרת לשרוד את עול האבטלה והכיבוש. "אין אף ארגון או מפלגה שמקדמים פיתרון לבעיית הפועלים הפלסטינים", אומר נאסר. "אם היו כאלה הייתי מצביע עבורם. לפחות דרך הקומבינות של פתח אפשר להשיג קצת הטבות".

יום לפני הבחירות והתחושה היא שעבד אל-ווהאב עם רגל אחת בפנים. הוא רוצה להוות אופוזיציה חזקה ונקייה בתוך הקואליציה, כחלק מהתפיסה של החזית העממית, שדוגלת באחדות לאומית אל מול המאבק בכיבוש. פגשנו אותו שוב ביום שלמחרת מארגן את הפעילים באחד מבתי הספר של סאלם. הכל סגור וכל קול מסומן. לא צריכות להיות הפתעות. הכפר כבר מחולק מראש - מי לפתח, מי לחמאס ומי לחזיתות. מכוניות מקושטות בצבעי הארגונים מעמיסות ופורקות מצביעים. אל מול עבד אל-ווהאב מסתובבים עסקני הרשות והפתח כמנצחים הגדולים עם שטרות בכיסים. השמועה במתחם בית הספר אומרת שאפשר לעשות עליהם קופה קטנה. נאסר מתכוון לחכות לסוף היום, כשהמניה של הקול שלו תעלה.
את חמאס מייצגים ברחוב ילדי התנועה, זאטוטים עטופים בצבע הירוק מסמנים את פני העתיד לבוא. חמאס בנתה את עצמה לאורך מסע הבחירות, לא כמפלגה פוליטית, אלא כמותג מטושטש. לאף אחד, כולל הפועלים שתומכים בתנועה, לא ברור לאן היא מובילה. האם היא תהיה מוכנה "ללכלך" את הידיים ולדבר עם ישראל, כדי שהם יוכלו להרגיש שוב מהו יום עבודה. נאסר לא מחכה לסוף היום, הוא בדרכו לקלפי. לא פתח ולא חמאס יספקו לו עבודה. הוא צריך עוד היום להסתנן חזרה לישראל ולעזוב את המסיבה. "מה הצבעת?", שאלנו. "רק לא פתח", הוא ענה כשעל פניו חיוך של אחד שנדבק באווירה.

עם תחילת ספירת הקולות התברר ששום דבר לא היה ידוע מראש. כמו הגבעות מסביב, גם שכם נצבעה בשקט פסטורלי בצבע הירוק.