טיוטה של שמאל

עתה, כשכבר התפוגג הערפל שאפף את תוכנית ההינתקות מעזה, ולאחר שגם עשן בתי הכנסת השרופים התנדף, נותרה השאלה, האם לכך התכוון השמאל כאשר "הפסיק לפחד משרון והחל לאהוב את אריק"? ברוכים הבאים לכלא עזה. אין יוצא ואין בא ללא פיקוח ישראלי. האבטלה הקשה ממשיכה להכות בתושבי הרצועה, כמוה גם הרעב והיאוש. רציחות וחטיפות הפכו עניין שבשגרה, והכאוס הפנימי חוגג. אין לכך כמעט שום התייחסות בתקשורת הישראלית. למי אכפת, הרי זה כבר לא העסק שלנו. המשך >>

האמנים הערבים לא מחכים לאף אחד
דני בן שמחון

בשנים האחרונות עוברת זירת האמנות במגזר הערבי תנופת התפתחות. אם בעבר נאלץ האמן הערבי לצאת מהכפר כדי להציג את עבודותיו, ולעתים אף לחיות מחוצה לו כדי לשרוד כאמן, המגמה היום היא הפוכה. יותר ויותר פעילות אמנותית מתרחשת בתוך ועבור הזירה המקומית. לעומת החברה היהודית, בה קיים ממסד אמנותי מפותח, הכולל מוסדות להשכלה גבוהה, מוזיאונים וגלריות, בחברה הערבית רוב העיסוק באמנות נשען על יוזמות צנועות של אמנים פרטיים. הקול החדש שמשמיעים אמנים ערבים, הוא צליל רענן וחיוני על רקע המסרים של סגירות ושמרנות אותם מטפחים המסגדים המשך >>

ישום תוכנית ויסקונסין בישראל
להעניש את העניים
אסף אדיב

בראשית אוגוסט החל השלב הראשון והניסיוני של ישום תוכנית ויסקונסין בישראל. התוכנית, המחקה תוכנית דומה שהופעלה במדינת ויסקונסין שבארה"ב באמצע שנות התשעים, מסמלת את תחילת הפרטת השירותים החברתיים בישראל והמשך חיסולה של מדינת הרווחה. על אף שבאופן רשמי מטרת התוכנית לעודד תעסוקה ולהקנות למובטלים כרוניים "הרגלי עבודה" חדשים (היא אף זכתה לשם האנושי "מהל"ב"), איפיוניה העיקריים הם ענישתיים. מטרתה לצמצם את הוצאות המדינה על תשלומי הקצבאות של הביטוח הלאומי באמצעות שילובם של מובטלים כרוניים בתוכנית והעברתם מקצבאות לעבודה. ללא ספק, ישראל היא בין המדינות המערביות שאחוז מקבלי הקצבאות בה הוא דמיוני ונטול פרופורציה לאוכלוסייתה. המשך >>